ביום 13/10/2020 פורסם תזכיר חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' ), התש"א- 2020 שעניינו תשלום לעובדים הנעדרים מעבודה בגין בידוד עקב מחלת הקורונה. בהתאם לתזכיר החוק, מוצע לקבוע כי החל מיום פרסום הוראת השעה ועד ליום 30 ביוני 2021, עובד שנעדר מעבודתו עקב היותו בבידוד לפי צו בריאות העם, יהיה זכאי להשתמש בימי המחלה שצבורים לטובתו אצל המעסיק. התשלום בעבור ימי המחלה יהיה בהתאם לקבוע בחוק: 0% מערך יום מחלה על היום הראשון, 50% מערך יום מחלה על היום השני, 50% מערך יום מחלה על היום השלישי ו-100% החל מהיום הרביעי לבידוד. המדינה והמעסיקים יחלקו את עלות הבידוד הנותרת שווה בשווה.

מחולל זה מפרט את זכאותו של העובד לתשלום בעקבות תאונת דרכים.

המוסד לביטוח לאומי פרסם חוזר ובו עדכון בדבר הרחבת צו סיווג מבוטחים: הכללת אנשי צוות טכני או אומנותי בהפקה קולית או חזותית וכן הכללת מורי דרך שבבעלותם רכב אשכול. משמעות תיקון צו סיווג מבוטחים היא הכנסת קבוצות נוספות למעמד של עובדים שכירים לעניין חוק הביטוח הלאומי המקנה להם ביטוח בענף אבטלה.

רתך אשר היה עצמאי, נקשר בהסכמי התקשרות קבלניים עם חברה העוסקת בייצור מוצרים כימיים לפיהם הרתך יעניק שרותי עבודות אחזקה לחברה. במסגרת ההסכמים שנחתמו לאורך השנים, הוסכם כי לא מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד- מעסיק. בתחילת שנת 2016 הסתיימה העסקת הרתך והוא תבע את החברה בטענה לקיום יחסי עובד מעסיק לאורך כל שנות ההתקשרות עם החברה. בית הדין בחן האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים או שהתקיימה מערכת יחסים של מזמין שירותים וקבלן נותן שירותים ולאחר שמיעת העדים נקבע כי ההתקשרות עם הרתך היתה כדאית לו, ההתקשרות לא היתה פוגענית. אין חולק כי לפי הסכמות הצדדים היתה התקשרות בין קבלן עצמאי למתן שירותים באחזקה לבין חברה שעיקר עיסוקה הוא בייצור מוצרים כימיים. על פני הדברים נראה כי החברה נהגה עם הרתך ביד נדיבה וגרסת הרתך היתה מלאה בסתירות לפיכך התביעה נדחתה (סע"ש 13696-06-16, אהריש מערוף נ' פריקלאס ים המלח מוצרים מותכים (שותפות), מיום 22-04-2020).

עובד הועסק כמנהל שיווק ומכירות במשך כשנתיים, עד לפיטוריו. העובד תבע להפרת הסכם העסקה שנחתם בין הצדדים ועתר לתשלום עמלות בגין מכירות לפי הסכם ההעסקה, פיצויים על פיטורים שלא כדין ועוד. העובד טען, שפוטר שלא כדין בשל תלונותיו על תנאי העסקתו. ושבשימוע אשר בוצע לו נפל פגם שכן העובדה שפוטר יום לאחר מועד עריכת השימוע הראתה כי ההחלטה על פיטוריו התקבלה לפני מועד עריכת השימוע. מנגד, טענה המעסיקה, כי פיטרה את העובד בשל חוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודו של העובד, לרבות אי עמידה ביעדי מכירות, מנהלי המעסיקה קיימו עם העובד שיחות חוזרות ונשנות בהן נדרש לשפר את ביצועיו. לאחר שהעובד לא שיפר את ביצועיו זומן לשימוע ולאחר מכן פוטר. בית הדין דחה את התביעה ברובה ופסק כי, לא נפל פגם בשימוע. טענות העובד נשמעו ואף הועלו על הכתב, נמסרו למעסיקה ואף נשקלו על ידה. סמיכות הזמנים בין מועד עריכת השימוע להחלטה על הפיטורים אינה מעידה על כך שההחלטה התקבלה קודם למועד עריכת השימוע (סע"ש 20932-07-16, דוד טאטי נ' תייקום תקשורת בע"מ, מיום 18.3.2020).

המועמד, עובד סוציאלי במקצועו זומן לראיון עבודה בשב"ס. לטענת המועמד, במהלך הריאיון נשאל לגילו, מה שמהווה הפליה אסורה ובשל כך נפסלה מועמדותו. לטענת שב"ס המועמד נשאל לגילו טרם כניסתו למתקן שב"ס בהתאם לנהלי המערכת ובמהלך הריאיון לא נשאל בהקשר לגילו, יתרה מכך מקורות חייו ששלח ניתן היה להסיק את גילו. כמו כן, מועמדתו נפסלה לא בשל גילו אלא בשל אי התאמה לתפקיד. בית הדין פסק בהתאם לסעיף 9 לחוק שיווין הזדמנויות בעבודה כי מאחר והוכח שענין גילו עלה בשלב כלשהו, על שב"ס מוטל הנטל להוכיח שלא הייתה הפליה אסורה. מאחר ושב"ס לא הרים את הנטל, נפסק ע"י בית הדין כי, על שב"ס לפצות את המועמד בסך של 20,000 ₪ (סע"ש 9300-09-17, ליאור לוי שרות בית הסוהר(מדינת ישראל), מיום 10.06.20).