תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:שימוע
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
תחום: פסיקה
עמודים:13
אזורי י-ם
04/12/2005 |
השופט, חיים ארמון
אזורי נצרתעב ****/**
עובד שנחשד בגניבה, נכשל בפוליגרף ופוטר ללא שימוע יהיה זכאי להודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים
תחום: פסיקה
עמודים:26
אזורי נצרת
06/12/2005 |
מיכאל שפיצראורן אהרוני ,
תחום: פסיקה
עמודים:4
אזורי נצרת
אזורי ת"אעב ****/**
גוף דו מהותי חייב לערוך שימוע גם כאשר מדובר בעובד לתקופות קצובות
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי לאור פסיקות נרחבות בדבר חשיבות היותו של הליך השימוע אמיתי ולא "מן השפה ולחוץ" המעבידה הייתה מחויבת כגוף דו מהותי לערוך לעובד שימוע גם אם מדובר בעובד המועסק בתקופות קצובות (עב 7175/03 ד"ר ארנון פרי נ' אוניברסיטת תל אביב, מיום 10.3.06).
תחום: פסיקה
עמודים:21
אזורי ת"א
אזורי ת"אעב ****/**
חובת תום לב מוגברת בפיטורי עובדים של רשות מנהלית
התובעת מועסקת כעובדת בכירה במשרד התחבורה מזה 34 שנים, מהם 17 שנים כמנהלת אגף בכירה בענף מערכות מידע והינה בת 61. החל ממאי 1997, מועסקת התובעת בחוזה עבודה אישי המיועד לעובדי מדינה בכירים. באוגוסט 2005, החליט הנתבע 2, נציב שירות המדינה, שלא להאריך את חוזה העסקתה. החלטה זו נתקבלה לאחר שלתובעת נערך שימוע בפני המשנה לנציב שירות המדינה, שבו נאמר לה, כי הנימוק אשר ניצב בבסיס ההחלטה שלא להאריך את חוזה העסקתה, הינו לאור יכולותיה הניהוליות אשר אינן מספקות. התובעת טוענת, כי תפקידה הובטח למר ציון כספי, שהיה מקורב לשר התחבורה ועל כן ההחלטה לפטרה מבוססת על שיקולים שאינם ממין העניין ועל כן דינה להתבטל. כמו כן, טוענת התובעת כי פיטוריה נעשו כתוצאה מאפליה על רקע של גיל, מין וותק * נקבע: על החלטה של רשות מנהלית לעמוד בכללי המינהל הציבורי. אכן, בדין טוענים הנתבעים כי בית הדין לא ימהר להמיר את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו. יחד עם זאת, מצב בו רשות ציבורית תשתמש ללא כל צידוק בעובדת היותה רשות ציבורית, כדי להתנער בהתחייבויות אשר נטלה על עצמה, אינה מתקבלת על הדעת. החובות המיוחדות המוטלות על גוף ציבורי כוללות בחובן חובות מוגברות של תום לב, איסור לנהוג בשרירות ואיסור להפלות (בג"צ 852/86 ח"כ שולמית אלוני ואח' נ' שר המשפטים). כמו כן, עוסקים אנו ביחסי עבודה, בהם נקודת המוצא הינה כי העובד הינו בעמדת נחיתות ביחס למעביד. עוד רואים אנו כי על בית הדין לבחון ולהכריע בשאלות העולות בתחום יחסי העבודה, מבלי להתעלם מאי השוויון בין הצדדים. כלל הוא, כי החלטה של רשות מנהלית להתקבל אך ורק על בסיס שיקולים ענייניים. סעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988, קובע כי במקרים המנויים בסעיף 2 לחוק, יועבר נטל הראיה אל המעביד בכדי שיוכיח כי הסיבה לפיטורים איננה כתוצאה מהפליה, אלא מסיבות ענייניות. עובד המבקש להעביר את נטל הראייה למעביד לפי סעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, עליו להביא ראשית ראיה להתנהגות פסולה מטעם המעביד (דב"ע נו/129-3 פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ). במקרה דנא, התייחסותם של הנתבעים לגילה או ותיקותה של התובעת, עוד לפני שהוגשה הבקשה, הינה פסולה ומפלה וקובעת תנאים שאינם ממין העניין. הנתבעים סבורים כי התובעת מבצעת כהלכה את החלקים המקצועיים בעבודתה אך בכל הקשור ליכולותיה הניהוליות, טוענים הם, כי עבודתה לוקה בחסר. התובעת הרימה את הנטל הנדרש להוכחת הפליה כנדרש על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. הנטל שהוטל על הנתבעים לא הורם ולא הוכח, כי ההחלטה שלא להאריך את חוזה העסקתה של התובעת לא הייתה נגועה באפליה. לו היו מראים הנתבעים, כי קיימת הנחיה מנהלית הקובעת כי לגבי כל מנהל ומנהל בשירות המדינה, קיים פרק זמן בו הוא מכהן בתפקידו ולאחר מכן מתבצע "רענון שורות" ו"דם חדש" מוזרם, קרי, מנהל אחר מחליף אותו, ייתכן והיה בכך כדי להוכיח כי יש בדבריהם אמת מסוימת. אך זאת לא נעשה, והרושם שנוצר הוא כי נוהל "רענון השורות" נשלף "בצוק העיתים" בכדי להסביר את ההחלטה שלא להאריך את העסקת המבקשת מבלי שיש לכך צידוק מספיק. בהליך השימוע שנערך לתובעת, נפלו פגמים מהותיים והוא לא נערך בלב פתוח ובנפש חפצה. לפיכך, התביעה התקבלה
תחום: פסיקה
עמודים:24
אזורי ת"א
אזורי ת"אעב ****/**
ועדת התעסוקה תיתן היתר לפיטורי עובד לאחר שירות מילואים כאשר לא קיים קשר בין הפיטורין למילואים
המערערת הינה חברה העוסקת בתחום טיהור מים ומעסיקה כ- 300 עובדים. המשיב הועסק בתפקיד ראש צוות מכירות הסכמים החל מיום 17.11.04. מיום 18.9.05 ועד 20.9.05 שהה המשיב בשירות מילואים פעיל. זאת שעה שלטענת המערערת ביום 21.9.05, היא הודיעה למשיב על כוונתה לסיים את עבודתו וכי עד לקבלת הודעה על כך הוא התבקש שלא להגיע לעבודה. המערערת פנתה לוועדת התעסוקה, על מנת שזו תעשה שימוש בסמכות הנתונה לה על פי סעיף 41 א(ב) לחוק חיילים משוחררים, ליתן לה היתר לפיטורי המשיב. וועדת התעסוקה קבעה במסגרת ממצאיה כי על אף שהמשיב חולק על הטענות המקצועיות שהועלו כלפיו בדבר אי עמידה ביעדי המכירות ובדבר העדר השקעה מצידו לשיפור התוצאות, הרי שהמשיב אישר בפניה שכוונת המערערת לפטרו אינה קשורה עם שירות המילואים. דעת הרוב של וועדת התעסוקה היתה - כי אין להתיר את פיטוריו של המשיב. במסגרת נימוקי הרוב נקבע, כי גם מקום שהוכח כי הפיטורים אינם בשל שירות מילואים, עומדת לה הסמכות לדון בבקשת ההיתר ומשכך, היא רשאית להפעיל שיקול דעת ולבחון האם נסיבות המקרה הספציפי מצדיקות מתן היתר כמבוקש. על כך הערעור * נקבע: המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית מצויה בסעיף 41א(ב) לחוק חיילים משוחררים. הוראה זו נועדה למעשה ליתן הגנה ראויה לעובדים המשרתים במילואים, המרימים תרומתם להגנה על בטחון המדינה וזאת תוך השענות על שיקולים מוסריים כמו גם על שיקולים תועלתניים שעניינם מתן תמריץ חיובי מחד והוקרה מאידך למי שנוטלים או עשויים לקחת חלק פעיל בהגנה על בטחון המדינה. עם זאת, דווקא לנוכח תכלית זו ולצורך השגתה באופן המיטבי יש להמנע ממתן הגנת יתר למשרתי המילואים, באופן שעלול להביא ליצירת תמריץ שלילי אצל מעסיקים מפני התקשרות עם אוכלוסיית עובדים זו. לפיכך, הפרשנות אותה אימצה הוועדה לפיה, הסעיף אוסר באופן גורף, למעט מקרים חריגים, על פיטורי עובד בתקופה שלאחר 30 יום מתום שירות המילואים, גם אם שוכנעה הוועדה כי פיטורים אלה אינם קשורים כלל ועיקר לשירות המילואים - הינה פרשנות בלתי מאוזנת. מכאן גם חוסר הסבירות שבפרשנות זו שאינה מגשימה את תכלית החקיקה. זאת משום שהיא מספקת הגנת יתר לעובד המשרת במילואים, באופן שעשוי בסופו של דבר לפגוע בו. ביהמ"ש סובר, כי הפירוש הסביר המגשים את תכלית החוק באופן מאוזן הינו פירוש האומר, כי לוועדה נתונה הסמכות שלא להתיר את הפיטורים במהלך 30 הימים שלאחר שירות המילואים, גם אם יוכח להנחת דעתה כי פיטורים אלה אינם קשורים לשירות המילואים, אך זאת ככל ששיקולים אלה הינם בעלי זיקה כלשהי לשירות מילואים. ככל שקיימות סיבות שאין להן כל זיקה לשירות המילואים אשר בעטיין יתכן ומדובר בפיטורים שאינם כדין – הרי שהסמכות לדון בהן איננה נתונה לוועדה, אלא לבית הדין. לנוכח האמור, ביהמ"ש מבטל את החלטתה של הוועדה, ומורה כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדת התעסוקה על מנת שתדון בבקשה בהתאם לאמות המידה דלעיל
תחום: פסיקה
עמודים:8
אזורי ת"א
ארציעע ****/**
פיטורי עובד ללא גילוי הסיבה האמיתית לפיטוריו מהווים פיטורין שלא כדין ופגיעה בזכות השימוע
המערערת החלה לעבוד בחברת חשמל במחוז צפון במחלקת תכנון רשת במדור בשנת 1996. המערערת התלוננה בפני הממונה עליה על הטרדה מינית, מאוחר יותר סבלה מהתנכלות הממונה הישיר שלה עד לפיטוריה בחודש דצמבר 1997. המעשים המיוחסים קדמו לחקיקת חוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח - 1998, לכן החוק לא חל על המקרה שבפנינו. רק לאחר שנסיבות פיטוריה של המערערת פורסמו בעיתון גלובס בוטלו הפיטורים. המערערת הועברה לתפקיד אחר ברשת הארצית. בתום אותה שנה, המערערת פוטרה שנית מחברת חשמל אך פיטוריה בוטלו בשל התנגדות וועד העובדים. לאחר שנת עבודה נוספת, הממונה על המחלקה פיטר את המערערת בפעם השלישית. החלטתו התקבלה בניגוד להמלצת הממונה הישירה על המערערת. שוב פנתה המערערת לוועד, אלא שהרכב הוועד התחלף והוועד החדש אישר את הפיטורים. במכתבי הפיטורים לא ציינה חברת חשמל את הטעם לפיטורים. לאחר שהמערערת כתבה מכתב בו ביקשה שינמקו בכתב את הסיבה לפיטורים השלישיים, השיבו לה בכתב כי פוטרה בשל צמצומים. ביה"ד האזורי הכריע שהפיטורים היו כדין היות והמערערת פוטרה מטעמים עניינים של אי התאמה לתפקיד ודחה את תביעתה. מכאן הערעור * נקבע: מהי הנפקות המשפטית של העובדה כי חברת החשמל הודיעה כי פיטרה את המערערת עקב צמצומים ובסופו של דבר נפסק כי הפיטורים נבעו מאי התאמה? בדב"ע לז/93 מדינת ישראל נ' יואל חנוכי נקבע, כי "העובדה שאפשר להשיג תוצאה משפטית בדרך מסוימת אינה אומרת שישיגוה אף אם ילכו בדרך אחרת". מן הפסיקה עולה שכדי שפיטורים יהיו כדין יש לגלות למפוטר את הטעם לפיטוריו על מנת לאפשר לו להתגונן מפניהם ועל מנת שיינקט הליך הפיטורים המתאים. שאם לא כן, נפגעת זכותו של העובד לשימוע ונמנעת ממנו האפשרות להתגונן. במקרה דנן, המערערת לא פוטרה מחברת החשמל בשל צמצומים. ראשית, התקן של המערערת לא צומצם אלא במקומה נקלטה כלתו של בכיר בחברה, אשר לדעת הממונה הישירה שלה, לא תרמה תרומה משמעותית למחלקה. במהלך הדיון, חברת החשמל שינתה חזית והציגה שלוש גרסאות שונות לסיבה שבעטייה פיטרה את המערערת: במכתב הפיטורים טענה חברת החשמל, כי המערערת פוטרה בשל צמצומים; לאחר מכן, חברת החשמל שינתה את טעמיה וטענה כי המערערת הייתה עובדת בינונית. משכך, הציגה המערערת תמליל מוקלט ומסמכים מהם עולה, לכאורה, שהמערערת מבצעת את עבודתה היטב; בעקבות הראיות החדשות שנחשפו, העלתה חברת החשמל גרסה שלישית לפיה, המערערת תופסת תקן חשוב אותו יכול למלא אדם שכישוריו עולים על כישוריה (במקרה זה כלתו של בכיר בחברת חשמל). משפוטרה המערערת מסיבה מוצהרת של צמצומים והתברר, כי כלל לא היה יסוד לה והיא שימשה מסווה לסיבה אחרת, אשר חברת חשמל לא ראתה לנכון לגלות למערערת, זכאית המערערת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לפיכך, תשלם חברת החשמל למערערת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה של ארבע משכורות לפי המשכורת האחרונה ובסה"כ 36,000 ש"ח
תחום: פסיקה
עמודים:9
ארצי
19/03/2006 |
כב' השופט שמואל טננבוים
תחום: פסיקה
עמודים:5
אזורי ת"א
10/04/2006 |
סגן שופט ראשי - א. קציר
תחום: פסיקה
עמודים:9
אזורי חיפה
תחום: חוזרים
עמודים:3