פחת הצג הכל

פחת הוא סכום המבטא את הירידה בשווי של נכס על פני תקופת הבעלות עליו והשימוש בו. ככל שערך הנכס גבוה יותר ותקופת חייו נמוכה יחסית - הפחת עליו גבוה יותר, ולהיפך.

פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961

סעיף 21 לפקודת מס הכנסה קובע פחת לנכסים. תנאי חשוב לניכוי הוצאות הפחת הוא שהנכס משמש לצורך ייצור הכנסה.

לצורך קיום הוראות סעיף 21 נדרשים התנאים כדלקמן:

1-   הנכס משמש לצורך ייצור הכנסה.

אם הנכס אינו מופעל זמנית ואינו מופעל לייצור הכנסה, אזי לא ניתן לדרוש פחת בגינו.

2-   הנכס הוא בבעלות הלקוח.

למרות תנאי זה, חכירה לתקופה מעל 49 שנים - אפשר לראות בה בעלות ולדרוש בגינה הוצאות פחת. נוסף על כך אפשר לראות בחכירה הונית בעלות לצורך פחת.

3-   לנכס נקבע שיעור פחת בתקנות הפחת.

מכוח הסעיף נקבעו תקנות מס הכנסה (פחת), 1941. הפחת יחושב לפי אחוזים מעלות הנכס ההיסטורית (מהמחיר המקורי), כלומר הפחת הוא בשיטת הקו הישר.

יש לציין שעל קרקע לא ניתן לתבוע הוצאות פחת, כיוון שקרקע אינה מתבלה. אם קונים מבנה עם קרקע, אזי מייחסים חלק מהעלות לקרקע וחלק למבנה (בדרך כלל היחס הוא 2/3 מבנה ו-1/3 קרקע). החוק אינו קובע איזה חלק לייחס לקרקע ואיזה חלק למבנה.