תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:הטרדה מינית
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
21/08/2016 |
כב' השופט אורן שגב
תחום: פסיקה
עמודים:2
אזורי ת"א
26/07/2016 |
השופטת נטע רות
אזורי ת"אסעש *****-**-**
עובדת פוצתה ב-109,000 ₪ בגין צעקות, אי טיפול בתלונה של הטרדה מינית ואי תשלום שעות נוספות
תחום: פסיקה
עמודים:2
אזורי ת"א
תחום: דברי הסבר
עמודים:5
אזורי י-םסע ****/**
הערה על ניחוח של אדם ורכינה להריח, מהווה הטרדה מינית מינורית המזכה בפיצוי
בית הדין לעבודה קיבל באופן חלקי את תביעתה של העובדת וקבע כי הערה על ניחוח של אדם ורכינה להריח, יש בהם התייחסות ברובד מיני מסוים אף כי מינורית וברמת החומרה הנמוכה בקשת ההטרדות המיניות ובנסיבות שלהלן יש מקום לפסוק פיצוי בגין אמירה זו בלבד בגובה 7,000 ש"ח. כמו כן הוכיחה העובדת התנכלות מצד אלמוני, אך נקבע שאין לחייבו בפיצוי בגין כך. בנוסף המעסיקה הוכיחה כי נתנה מענה ראוי על פי החוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998 והתקנות, אולם הוכח חד משמעית כי המעסיקה לא פעלה כנדרש בכל הנוגע לדרך טיפולה של הממונה ולכן יש לפסוק לעובדת פיצוי ללא הוכחת נזק בגובה 35,000 ש"ח.
תחום: פסיקה
עמודים:2
אזורי י-ם
23/02/2015 |
כבוד השופט אורן שגב
אזורי ת"אסע *****-**-**
התפטרות עובד על רקע הטרדה מינית, הינה התפטרות בדין פיטורים
בית הדין קיבל תביעתו של עובד והכיר בו כמתפטר בדין מפוטר, לאחר שהפסיק את עבודתו בגין הטרדה מינית מצד מנהלו הישיר. ההטרדה כללה בין היתר צביטות, חיבוקים, נשיקות, נשיכה בכתף ושליחת יד לכיוון איבר מינו של העובד. כמו כן, בית הדין קבע, כי היחסים בין השניים לא היו יחסי חברות אמיתיים ושוויוניים, אלא ניצול בוטה וברור של יחסי מרות. לפיכך יקבל העובד פיצוי בגין ההטרדה מינית בסך של 35,000 ₪. מנגד נקבע כי המעסיקה אינה אחראית למעשי ההטרדה, אולם תשלם לעובד פיצויי פיטורים משהתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה, לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו.
תחום: פסיקה
עמודים:3
אזורי ת"א
ארציעע *****-**-**
מעסיק אשר כשל בטיפול בתלונה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית מסתכן בפרסום פרטיו
התנהל תוך איסור פרסום פרטים מזהים של הצדדים והעדים בהליך. ביה"ד דחה את מרבית טענותיה של העובדת כלפי העובד שהטריד ובסופו של יום חויב הוא לשלם פיצוי כספי לעובדת בשל אמירה שהוגדרה כ"הטרדה מינית מינורית". מנגד, ביה"ד חייב את החברה בפיצוי כספי גבוה פי 5 מהפיצוי שנפסק לעובד המטריד משום שהחברה כשלה בטיפול בתלונה על מעשי ההטרדה שיוחסו לעובד, לא פעלה כנדרש בכל הנוגע לדרך טיפול הממונה, לא נעשה רישום, פרוטוקולים ותחקור עובדים אחרים. העובדת ביקשה לפרסם את פרטי העובד והחברה ומכאן הגיע המקרה לביה"ד הארצי. ביה"ד הארצי בחן את עקרון הפומביות מול הפגיעה בזכות לפרטיות כלפי תאגיד והגיע למסקנה כי במקרה זה מדובר בחברה המוכרת לציבור היטב ומספקת שירותים שונים אשר כשלה בטיפול בתלונת העובדת ולפיכך יש לה כוח המצדיק קיומה של ביקורת ציבורית על התנהלותה כמו גם על התנהלות תאגידים אחרים כדוגמתה. לפיכך, נקבע שיש להתיר פרסום פרטי החברה אך לא את שמותיהם של בעלי תפקידים בחברה. לעניין פרסום פרטי הנילון נקבע כי מדובר במקרה שסווג כהטרדה מינורית ואין הלימה בין טענות חמורות רבות להן טענה העובדת לבין הממצא שנקבע כלפי הנילון. לפיכך נקבע כי פרסום שמו של הנילון במקרה זה יהווה פגיעה בלתי מדתית בזכות לפרטיות, וכן אינו נדרש לצורך קידום מטרות של הרתעת העובד המטריד ואזהרת הציבור והרתעתו מפני ביצוע מעשים של הטרדה מינית.
תחום: פסיקה
עמודים:2
ארצי
תחום: חוזרים
עמודים:1
