תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:יחסי עובד מעביד
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
ארציעב ***/**
מהו השכר לצורך חישוב זכויותיו של עובד אשר הועסק בחשבונית
המערער עבד אצל המשיבה, מתכת סדום, כמסגר רתך תמורת שכר של 55 ש"ח לשעה. בשלב מסוים ביקשה מתכת סדום מהמערער לחתום על הסכם ההעסקה המגדיר את מעמדו כ"קבלן עצמאי". לאחר שסירב לחתום על ההסכם פוטר המערער מעבודתו. בעקבות זאת, הגיש תביעה לביה"ד האזורי במסגרתה תבע ממתכת סדום סכומים המגיעים לו מכוח קיום יחסי עובד מעביד. כבר בתחילת ההליך הגיעו הצדדים להסכמה כי התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד. ואולם, לטענת מתכת סדום יש לחשב את זכויותיו הסוציאליות של המערער על בסיס משכורת של רתך שכיר, הנמוכה בהרבה ממשכורתו של המערער. זאת, לשיטתה, היות והשכר הגבוה ניתן למערער בשעתו עקב סברתה המוטעית כי מדובר בקבלן עצמאי, אשר התמורה בגין שירותיו כוללת בתוכה את כל ההטבות הנלוות, ולא בעובד הזכאי בנוסף למשכורתו לזכויות הסוציאליות לפי משפט העבודה המגן. ביה"ד האזורי קבע, כי היות והמערער קיבל שכרו תמורת הנפקת חשבונית וידע כי חובת התשלום למס הכנסה מוטלת עליו, יכולה היתה מתכת סדום להסיק, כי שכרו הנו שכר קבלני ולפיכך לא תחויב להוסיף עליו תשלומים נוספים בגין זכויות סוציאליות. לאור קביעתו זו, ובהתאם לראיות שלפניו, הפחית ביה"ד האזורי שיעור מסוים משכרו של המערער לצורך חישוב זכויותיו. מכאן הערעור. נקבע: המגמה העולה מן הפסיקה היא למנוע שלילת זכויות שמעניק משפט העבודה מ"עובדים" לכל דבר באמצעות העסקתם כ"עצמאים", על ידי הקביעה כי חרף הסכמת הצדדים מתקיימים ביניהם יחסי עובד מעביד. במסגרת מגמה זו על ביה"ד לא רק לשלול מהמעביד השבה במקרים המתאימים, אלא גם להרתיעו על ידי הכשרת התמורה הקבלנית המוסכמת כבסיס לחישוב הזכויות הסוציאליות, מה שהופך את דרך העסקה זו לבלתי כדאית. במקרה דנן, הסכימו הצדדים כי התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד. לפיכך, ולאור העובדה כי למערער במקרה כאן כלל לא הוצעה החלופה לעבוד כשכיר, על כל המשתמע מכך, יש לקבוע כי השכר הקבלני ששולם לו הוא זה שצריך לשמש בסיס לחישוב זכויותיו הסוציאליות.
תחום: פסיקה
עמודים:12
ארצי
ארציעע ****/**
זכות שימוע טרם פיטורים כאשר מדובר באי חידוש חוזה לתקופה קצובה
המערער הועסק על ידי המשיבה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, כמרצה מן החוץ. העסקתו של המערער הוארכה מידי שנה כך שבסך הכל עבד במכללה במשך ארבע שנים במהלכן מילא מספר תפקידים. בסוף השנה הרביעית לעבודתו קיבל המערער מהמכללה הודעה על הפסקת העסקתו. בעקבות זאת, הגיש המערער תביעה לביה"ד האזורי לביטול פיטוריו ולחילופין לסעד כספי. טענתו העיקרית היתה, כי ההחלטה לפטרו התקבלה מבלי שניתנה לו זכות לטעון טענותיו. ביה"ד האזורי דחה את התביעה ומכאן הערעור. לטענת המכללה, בנסיבות המקרה לא היתה חייבת לתת למערער זכות טיעון היות והועסק על ידה כמרצה לתקופה קצובה, אליה מן הראוי להתייחס כ"תקופת ניסיון". כן היא טוענת, כי בהיותה מוסד אקדמי היא נהנית מ"חופש אקדמי" בניהול ענייניה, הפוטר אותה, בין השאר, ממתן זכות טיעון כאמור. נקבע: זכות הטיעון טרם פיטורין אינה מוענקת רק לעובד קבוע אלא גם לעובד מסוגו של המערער שהועסק אמנם לתקופות קצובות, אולם העסקתו הוארכה מעת לעת. קשר מתמשך זה, המחזיק בתוכו סיכוי להמשך העסקה בעתיד, יצר אצל המערער ציפייה לגיטימית כי העסקתו תוארך גם בתום השנה הרביעית לעבודתו במכללה, והקים לו את הזכות לטעון טענותיו טרם קבלת החלטה על הפסקת עבודתו. בנוסף, יש לקבוע כי מוסד אקדמי אינו פטור ממתן זכות הטיעון. זכות זו, לא רק שאינה נדחית מפני החופש האקדמי שהקנה המחוקק למוסדות להשכלה גבוהה אלא שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי. לאור האמור, אי מתן זכות טיעון למערער טרם קבלת ההחלטה בעניינו עולה כדי פגם מהותי היורד לשורש ההחלטה ומחייב את ביטולה. המכללה תפצה את המערער בשיעור שישה חודשי עבודה.
תחום: פסיקה
עמודים:6
ארצי
02/09/2003 |
תיבון ארי
תחום: פסיקה
עמודים:10
אזורי י-ם
10/11/2003 |
כב' השופטת מ. אריסון-חילו
תחום: פסיקה
עמודים:13
אזורי חיפה
12/11/2003 |
עו"ד יהודת קנולר
תחום: מאמרים
עמודים:2
27/11/2003 |
חיים סומך ונציגי ציבור פארס מוניר, בני ויזאן
תחום: פסיקה
עמודים:7
אזורי נצרת
תחום: פסיקה
עמודים:21
אזורי י-ם
04/01/2004 |
כבוד השופט מאיר נחתומי
אזורי ת"אעב ******/**
תשלום שכר שווה לעובדת ולעובד
התובעת, הועסקה כיועצת כלי עבודה, בשכר חודשי בסך 17 ש"ח לשעה, אצל הנתבעת חברת הום סנטרס בע"מ. התברר לה כי עובד אחר המועסק באותו תפקיד, משתכר שכר חודשי שמשמעו תעריף 26 ש"ח לשעה. התובעת הגישה תביעה לתשלום הפרשי שכר מכח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד התשנ"ו-1996 וכן פיצוי מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"א-1988. לטענת הנתבעת, שכרם של העובדים בסניף נקבע לאחר משא ומתן עמם, וכי התובעת נקבה בסכום נמוך יותר מאשר העובד הגבר * נקבע: הנסיון לעמוד מאחורי "דרישת העובדת" לגבי השכר, הוא נסיון שיש בו משום התחמקות ואין לקבלו. שכר העבודה נקבע בסופו של דבר על ידי המעביד. לו היתה התובעת נוקבת בשכר מבוקש בסך 10,000 ש"ח לחודש, מן הסתם לא היתה מתקבלת לעבודה. לכן, על המעביד מוטלת החובה לוודא שלא יהיה מצב שבו שני עובדים שנשכרו לביצוע עבודה דומה, ישתכרו שכר שונה באופן משמעותי, כמו במקרה הנדון גם אם השכר נקבע כתוצאה ממו"מ עם העובד. התביעה מתקבלת. הנתבעת תפצה את התובעת בסכום כולל של כ - 14,000 ש"ח .
תחום: פסיקה
עמודים:13
אזורי ת"א
תחום: פסיקה
עמודים:11
אזורי י-ם
05/02/2004 |
כב' השופטת עידית איצקוביץנציג ציבור (עובדים) מר מחמוד מלחם , נציג ציבור (מעבידים) מר נפתלי לוי ,
תחום: פסיקה
עמודים:32
אזורי נצרת