תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:שעות עבודה ומנוחה
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
06/09/2004 |
כבוד הרשמת מוניקה מרגלית
תחום: פסיקה
עמודים:8
אזורי ת"א
03/03/2005 |
כבוד השופט אילן סופר
אזורי ב"שעב ****/**
מעביד שהעסיק עובד זר במשך כל היום כל ימות השבוע, חוייב בתשלום של 318,350 ש"ח עבור שעות נוספות, פדיון חופשה ודמי הבראה
* התובע, עובד זר מניגריה, עבד אצל הנתבעת כעובד ניקיון במועדון בריאות אותו היא מנהלת במלון דן באילת במשך שלוש שנים וחצי, כל יום (כולל שישי ושבת) במשך 11 שעות לפחות, אשר בגינן קיבל משכורת חודשית בסך של 5000 ש"ח נטו. התובע טוען, כי הוא זכאי, מעבר לשכר שקיבל, לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, הבראה ודמי חגים. הנתבעת טוענת, כי שכרו של התובע כלל את כל התוספות הללו ועל כן אינו זכאי לסכום התביעה* נקבע: מחומר הראיות שהוגש בתיק, כולל תלושי המשכורות של התובע, עולה כי שכרו של התובע שולם כשכר גלובלי וזאת בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר. לפיכך, יש לקבוע את זכאותו של התובע לגמול בעד הפרשי השכר שלא שולמו לו בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה וחג. עוד עולה מחומר הראיות כי התובע זכאי לתשלום בגין חופשות שלא לקח ואף לדמי הבראה. לאור האמור, וכן לאור נתונים חשבונאיים שהוגשו ע"י התובע, יש לקבוע, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של כ-298,000 ש"ח. אכן, תוצאתו של פסק דין זה הינה קשה וחמורה למעביד, אך היא צודקת בנסיבות העניין. עובד זר המגיע לארץ ללא משפחה וללא חברים הינו כח עבודה קל לתמרון, מאחר ושעות העבודה שלו אינן מוגבלות בשל הנכונות המוחלטת שלו לעבוד בכל שעה ובכל מקום והימצאותו כאן נתונה לחסדי המעביד ורשויות השלטון. נכונות זו של העובד, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. אם עובד נכון לעבוד כל יום 13 שעות, כל שבוע, כל החודש ובמשך כל השנה, צריך המעביד לדעת שהעסקה כזו, המובילה לכך שלעובד אין כמעט שעות פנאי וחיים זולת עבודתו ובפועל הופך הוא ל"עבד" של מקום העבודה- הינה נפסדת, פסולה ולא ראויה ככל שתהיה ועולה בממון רב. אף אחד לא מנע מהנתבעת להעסיק שני עובדים במקום התובע. הנתבעת בחרה שלא לעשות זאת, ועל כך עליה לשלם. לשם כך נועד משפט העבודה המגן; למנוע העסקה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת תוך ניצול מעמד נחות של עובד, שהוא אינו בעל כוח מיקוח. הדבר נכון שבעתיים לגבי עובדים זרים וזאת כמתחייב מאופייה הדמוקרטי, היהודי, והמוסרי של מדינת ישראל*
תחום: פסיקה
עמודים:17
אזורי ב"ש
31/10/2005 |
כבוד השופטת לאה גליקסמןנ.צ.(מעבידים) איתן ליברוט ,
אזורי ת"אעב ******/**
חוק שעות עבודה ומנוחה חל גם על עובדי היי-טק
הנתבעת היא חברה העוסקת בפיתוח וייצור מערכות תקשורת אלחוטית. התובע עבד בנתבעת החל מנובמבר 1991, כמהנדס פיתוח ובינואר 1996, קודם לרכז את נושא יחידות הקצה בחברה. במסגרת תפקידו, היה התובע אחראי על הפיתוח, העברה לייצור של היחידות, עמידתן בדרישות התקן וקיום ההסכמים העסקיים של החברה עם הזכיינים. בחודש יוני 1998 הודיע התובע על התפטרותו מעבודתו בחברה וכעת הוא תובע, בין היתר, תשלום גמול שעות נוספות ובכך יתמקד התקציר. לטענת הנתבעת, התובע שימש בתפקיד ניהולי ולכן לא חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951. כמו כן, תביעתו נגועה בחוסר תו"ל, מאחר ושולם לו שכר גבוה, שכלל בתוכו תמורה בעד השעות הנוספות, כאשר ההסכמה הייתה שלא ישולם בעדם תשלום נפרד * נקבע: בהתאם לפסיקה, "מנהל" הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לכלל ביצוע, ויש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה ובהתאמתה למציאות המשתנה. אין הדבר תלוי בתוארו הרשמי או התקני אלא בתפקיד עצמו. אמנם התובע לא היה ממונה על עובדים אך אנו סבורים, כי אין מדובר ב"סממן בלעדיו אין", ועשויים להיות תפקידי ניהול שאינם כרוכים בניהול צוות עובדים. השינוי בשכרו של התובע, כמו גם מתן רכב חברה, מעידים לדעתנו על שינוי מעמדו והיות התפקיד החדש "תפקיד ניהולי". נטל ההוכחה, כי על התובע חל אחד החריגים לתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, מוטל על החברה. במקרה הנדון, משלא הובאו בפנינו ראיות על מהות תפקידו של התובע עד למינויו לרכז יחידות הקצה בחברה, אזי לא הוכח כי עד אז תפקידו היה ניהולי. אכן, מעדותו של התובע עולה, כי גם מעבידים אחרים בענף ההייטק אינם משלמים תמורה בעד עבודה בשעות נוספות, וכי השכר ששולם לו שיקף את השכר המקובל בענף אותה תקופה. אולם, אין בעובדה כי הנורמה המקובלת בענף היא לתשלום שכר גלובלי, ללא תשלום גמול בעד שעות נוספות לפי החוק, כדי להביא למסקנה כי תביעתו של העובד נגועה בחוסר תום לב. ההיפך הוא הנכון. לנוכח העובדה כי מדובר בנורמה מקובלת, התוצאה היא שלעובד בענף זה אין למעשה כוח מיקוח מול המעביד בעניין תשלום תמורה בעד שעות נוספות ולמעשה, נכפית עליו ההסכמה לעבוד בשכר גלובלי, בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1985. משמעותה המשפטית של טענת החברה היא למעשה הרחבת החריגים שבסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, גם לאותם מקרים בהם "מקובל" שלא לשלם גמול שעות נוספות. הרחבה כזו מנוגדת לחוק ולפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, לפיה יש לפרש את החריגים לתחולת החוק בצמצום. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע בתקופה שמתחילת עבודתו ועד למועד מינויו לתפקיד רכז יחידות קצה, המהווה תפקיד ניהולי
תחום: פסיקה
עמודים:20
אזורי ת"א
אזורי ת"אעב ****/**
על התובע גמול שעות נוספות להוכיח את שעות העבודה באופן פרטני או את מתכונת שעות עבודתו בכללותה
התובעת, אזרחית פולין, עבדה אצל המנוחה, שסבלה מבעיות בריאותיות שונות, במתן עזרה אישית וסיעודית. התובעת התגוררה עם המנוחה בביתה, עד אשר הועברה המנוחה לאישפוז במחלקה הסיעודית בבית אבות. גם שם, המשיכה התובעת לסעוד את המנוחה, אם כי במתכונת עבודה שונה. בכתב תביעתה, טענה התובעת כי במשך כל שנות עבודתה עבור המנוחה, העניקה לה התובעת עזרה סיעודית, דאגה לניקיון הבית, ערכה עבורה קניות, ליוותה אותה כל אימת שנדרשה לצאת את ביתה, ועמדה לרשותה לטיפול ולעזרה בכל שעות היממה, למעט שעות החופשה השבועיות שניתנו לה. למרות זאת, כך טענה, לא שולם לה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, ולכן תבעה שכר בגין 6 שעות עבודה נוספות בכל יום, למשך כל תקופת עבודתה. בנוסף, טענה התובעת כי במשך כל תקופת עבודתה אושרו לה רק 15 שעות מנוחה שבועיות. מכיוון שהתובעת זכאית ל-36 שעות חופשיות בכל שבוע, היא תבעה הפרשי שכר בגין שעות המנוחה השבועיות שלא ניתנו לה, במשך כל תקופת עבודתה * נקבע: סוגיית העבודה בשעות נוספות של עובדי סיעוד, המתגוררים תוך כדי עבודתם בבית מעבידם, נדונה רבות בפסיקת בית הדין הארצי (ע"ע 1333/04 Baloyo Teresita נ' יוסף ורות לוגסי). הכלל הרווח בפסיקה הוא כי על התובעים להוכיח את שעות העבודה בהן עבדו באופן פרטני, אלא אם כן יעלה בידם להוכיח, תחת זאת, את מתכונת שעות עבודתם בכללותה, כאשר ממתכונת שעות העבודה ניתן יהיה להיווכח כי עבדו, ברגיל, מספר שעות המזכה אותם בתגמול עבור שעות נוספות. נמצא, כי התובעת לא הוכיחה את מתכונת שעות עבודתה. התובעת הסתפקה באמירה כללית לפיה היא היתה זמינה לטיפול ולעזרה במנוחה "בכל שעות היממה", כשהיא מפרטת שבמסגרת עבודתה העניקה לה עזרה סיעודית, דאגה לניקיון הבית, ערכה קניות, ליוותה את המנוחה לכל עיסוקיה, ואף הקריאה לה עיתונים וספרים בשפה הפולנית במשך כשלוש שעות מדי יום. התובעת לא תיארה את סדר יומה בעבודה, ולא פירטה מאיזו שעה ועד איזו שעה עמדה לרשות המנוחה, שאז ניתן היה לראות בשעות אלה "שעות עבודה" לפי הגדרת סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולהסיק את מספר שעות עבודתה של התובעת בכל יום. כך גם עלו סתירות בתצהיריה השונים. כמו כן, התובעת טענה, מחד, שנאלצה להיות "צמודה" למנוחה במשך 24 שעות ביממה, לסייע לה, ללוות אותה למוסדות רפואיים, ולהקריא לה ספרים ועיתונים, כשמאידך, סיפרה כי המנוחה ניהלה חיים חברתיים אינטנסיביים, ביקרה במועדונים, השתתפה בפעילויות ויצאה לטיולים ולבתי הארחה. ביהמ"ש קובע, כי הוא התקשה להבין מעדותה של התובעת ומכל גרסאותיה, מה היתה מתכונת עבודתה, והתרשמותו היא, כי עדותה בעניין זה לא היתה כנה ואמיתית. לפיכך, התובעת לא הוכיחה את מתכונת עבודתה עבור המנוחה, וממילא היא לא הוכיחה כי עבודתה בוצעה במשך שעות ארוכות כל יום, ובכלל זה ב"שעות נוספות". התביעה נדחית
תחום: פסיקה
עמודים:11
אזורי ת"א
ארציעע ***/**
עובד התובע גמול שעות נוספות, מחויב בהוכחת קיום שעות העבודה בפועל
בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי נטל ההוכחה כי העובד עבד שעות נוספות מוטל על העובד. במקרה הנדון, העובד לא הרים את נטל ההוכחה שכן המסמכים אותם צירף לתצהירו לא היו אותנטיים אלא היו רישומים שנערכו בדיעבד. לפיכך, לא התקבלה תביעתו של העובד לתשלום גמול שעות נוספות (ע"ע 129/05 נחום גידו נ' ארגמן טורס בע"מ, מיום 29.6.06).
תחום: פסיקה
עמודים:7
ארצי
אזורי י-םעב ****/**
בית הדין קבע - חוק שעות עבודה ומנוחה יחול גם על עורכי דין
ביהמ"ש קובע, כי אין בעובדה כי הנורמה המקובלת בענף עריכת הדין היא של תשלום שכר גלובלי, ללא תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות לפי החוק, כדי להשליך על כל מקרה. העובדה שמדובר בנורמה מקובלת, מביאה לתוצאה מקפחת, שכן לעורכי דין שכירים שסיימו זה עתה את מבחני הלשכה והם חסרי ניסיון, אין כוח מיקוח. נקבע, כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ובמקרה דנן, הנתבע לא נתן לתובעת חופש פעולה כזה המעיד על "יחסי אמון מיוחדים"
תחום: פסיקה
עמודים:16
אזורי י-ם
16/08/2006 |
אביטל רימון-קפלן
אזורי חיפהעב ***/**
הפסקת העסקה בשעות נוספות אינה מהווה הרעה מוחשית
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה חזר על ההלכה לפיה עבודה בשעות נוספות איננה זכות המגיעה לעובד והופכת לחלק מתנאי העבודה אותם יכול העובד לכפות על מעבידו. היוזמה והסמכות להעסקה בשעות נוספות נתונות להחלטת המעביד, בהתאם לצרכיו, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו. ביחס לטענת המעבידה כי אין העובדים רשאים להסתמך על טענה זו משלא העלו אותה בכתב התביעה בהתצהיריהם, חזר בית הדין על ההלכה לפיה הגישה בבית הדין גמישה ותהיה לו סמכות לדון בטענות שלא נטענו ובלבד שניתנה הזדמנות לצדדים ולהגיב עליהן. בית הדין ציין כי על אף שלא קיימת לעובדים זכות קנויה להעסקה בשעות נוספות, המעבידה היתה צריכה לפרט בפני העובדים את העומד ביסוד כוונתה להפסיק להעסיקם בשעות נוספות, לאפשר להם להשמיע טענותיהם בטרם קבלת החלטתה ולתת להם הזדמנות הולמת לשנות את רוע הגזירה. כל זאת בשים לב לכך שמשך כשני עשורים קיבלו אישור לעבוד בשעות נוספות.
תחום: פסיקה
עמודים:15
אזורי חיפה
27/09/2006 |
אביטל רימון-קפלןפליצ'יה פלד , יצחק ברוך ,
אזורי חיפהעב ****/**
התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח גם את מספר השעות בהן הועבד בכדי שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב
בית הדין קבע כי העובדות הוכיחו שהועבדו בשעות נוספות וכן הוכיחו את מספר השעות שהועבדו בהן, ולכן הן זכאיות לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות. יש לראות את המעבידה כמי שמוותרת על הזכות לנכות בגין היעדרות העובדות מאחר ומלכתחילה שילמה להן שכר מלא גם כאשר איחרו או נעדרו מעבודה. המעבידה לא הצליחה להוכיח כי המניע האמיתי להתפטרות העובדת אינו קשור כלל לתנאי העבודה ולפיכך זכאית העובדת לפיצויי פיטורים מהמעבידה בנסיבות התפטרותה.
תחום: פסיקה
עמודים:29
אזורי חיפה
תחום: חוזרים
עמודים:1
×
מתעניינ/ת ב.
מכללת חשבים מעבירה:
- ימי עיון
- השתלמויות
- קורסים
- סדנאות
בנושא
מזמינים אותך ליצור קשר לקבלת מידע נוסף