תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:דמי פגיעה
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
11/08/2005 |
השופט עמירם רבינוביץ
ארציעבל ***/**
פגיעה ביום כיף הוכרה כתאונת עבודה
* המערערת, עובדת עיריית ראשון לציון נפגעה בעת שהיא שהתה עם נשים עובדות העירייה באירוע לכבוד יום האישה שאורגן ע"י ועד העובדים. בית הדין האזורי לעבודה קבע שלא מדובר בתאונת עבודה, למרות שהאירוע סובסד חלקית ע"י העירייה, שכן, העירייה-המעסיקה לא היתה מעורבת בייזומו של האירוע. מכאן הערעור נשוא הדיון*נקבע: בימינו השתנו דפוסי היחסים. לא עוד יחסים פורמליים שכל תכליתם הספק ועבודה סביב השעון. המעביד של היום אף הוא מעוניין בפעולות חברתיות של עובדיו שכן גם לגביו חשוב שעובדיו יהנו ויהיו מרוצים. הדבר מועיל למעסיקים ומועיל לעובדים. על רקע זה, עם השתנות העיתים ומתוך ראייה דינמית וליברלית של חיי העבודה, יכול ויוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אף אירוע נופש לשמו שמקיים המעביד, או אירוע שהדגש בו מושם על גיבוש חברתי של העובדים. זאת, מבלי שיהיה לאירוע גוון של השתלמות או בלי שבמארג הפעילויות המוצעות לעובדים יכללו הרצאות שיש בהן כדי להשליך על קידומו של העובד בעבודתו, באופן ישיר או עקיף. המסקנה היא כי יש לראות בענייננו את תאונת המערערת כתאונת עבודה. יש לציין כי העובדה שהועד אירגן ומימן את הפעילות שעה שהמעסיקה, העירייה, קבעה כי היום יחשב ליום עבודה ואף סבסדה את המשתתפות ביום זה, פירושו שמדובר בפעילות משותפת. חשוב לעודד את השיתוף בין המעסיקים, בעיקר הציבוריים, לועדי העובדים. אירגוני עובדים וועדי עובדים אינם פועלים בנפרד מהמעסיק. הם אינם זרים לו. הם פועלים יד ביד. הערעור מתקבל*
תחום: פסיקה
עמודים:15
ארצי
תחום: פסיקה
עמודים:11
ארצי
05/12/2005 |
סגן שופט ראשי - א.קציר
אזורי חיפהבל ****/**
בעת הכרעה בשאלת קיומה של תאונת עבודה יעדיף בית הדין את הממצאים הרפואיים שלטובת המבוטח
התובע פועל בניין במקצועו. החל משנת 1965 עבד כשכיר ומשנת 1996 כעצמאי. בתאריך 30.1.00 הגיע למקום עבודתו עובד לשעבר אותו פיטר, והחל להתווכח עמו. העובד דרש ממנו תשלום זכויות סוציאליות, כולל פיצויי פיטורים והטבות שלטענתו מגיעות לו. הויכוח היה חריף ולווה בצעקות, וכמעט וגלש לתקיפה פיזית. בסופו של דבר, עזב העובד לאחר שסוכם בין השניים, כי התובע ינסה לשחרר את ביטוח המנהלים שלו. לאחר הוויכוח, התובע לא הרגיש בטוב. הוא חש לחצים וחנק בחזה. הוא הפסיק עבודתו ונסע לקופ"ח, שם, לאחר שבדיקת הא.ק.ג. לא הייתה תקינה, הוא הופנה בדחיפות לביה"ח ושם הוחלט לאשפזו ואף בוצע בו צנתור וניתוח מעקפים. לטענת התובע, הוא לקה באוטם כתוצאה מהויכוח בעבודתו. לעומתו, טוען הנתבע, כי הסימנים הקליניים של האוטם החלו כשבוע לפני האירוע, ואין קשר סיבתי בין הופעת האוטם לבין הויכוח החריג בעבודתו של התובע. ביה"ד מינה את מומחה מטעמו, ולאחר שנשלחו אליו שאלות הבהרה באשר לחוות הדעת שנתן, הודיע, כי הוא מסרב להמשיך ולהיות מומחה מטעם ביה"ד. לפיכך, מונה תחתיו מומחה רפואי נוסף. יחד עם זאת, הוחלט שלא לפסול את חוו"ד של פרופ' גוטסמן, לפיה, לא התקיים קשר סיבתי רפואי בין האירועים המתוארים לעיל לבין הופעת האוטם בשריר הלב וכי התובע סבל מתהליך טרשתי בכלי הדם שהחל זמן רב לפני האירוע הנ"ל ומתהליך קליני שהחל ימים אחדים לפני האירוע בעבודתו. בניגוד לכך, קבע המומחה השני, כי אלמלא האירוע בעבודתו של התובע, סביר להניח שהתעוקה הבלתי יציבה הייתה נסוגה, והאוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר, כפי שמתרחש ב-80% מהמקרים. לדבריו, לאור סמיכות הזמנים הצמודה, החמירו האירועים המתוארים את מצבו וזרזו הופעת האוטם במועד שבא. נראה, כי בסבירות גבוהה העיתוי של האוטם נקבע ע"י האירוע בעבודה אשר היה לו תפקיד מכריע בהפיכת התעוקה לאוטם. ובכך, תרומת האירוע הייתה גדולה יותר מאשר התרומה של גורמי הסיכון האישיים * נקבע: כאשר קיימות שתי חוות דעת רפואיות של מומחים הסותרות במסקנותיהן אחת לשנייה, יש להעדיף את חוות הדעת שהינה לטובת המבוטח. לפיכך, האירועים החריגים במקום עבודתו של התובע, הם אלה שגרמו לתעוקת לב בלתי יציבה להתפתח לאוטם בשריר הלב וזאת, למרות גורמי הסיכון שכוננו בו, ויש לראות באוטם זה כתאונת עבודה המזכה את התובע בדמי פגיעה כחוק
תחום: פסיקה
עמודים:5
אזורי חיפה
06/12/2005 |
כב' השופטת ע. פוגל - שופטת ראשית
אזורי ת"אבל ****/**
הכרה בנזקי עישון פסיבי כתאונת עבודה
התובע עבד במשרד התחבורה בתפקיד מנהלי משנת 1970. בשנת 97' הועבר מקום עבודתו למשרד הרישוי בחולון. בחדרו של התובע היו חלון ומזגן והוא פנה למבואה (ללובי), שם ישבה עובדת שעישנה במרבית שעות עבודתו והעשן היה חודר לחדרו. בסתיו 97' לקה התובע בשפעת, וכשחזר לעבודה לא הצליח להחלים מהמחלה שכן העשן הפריע לו. כל בקשותיו מהפקידה לחדול מעישון במקום העבודה לא נענו ואיש לא אסר זאת עליה. בעקבות פנייתו לרופא תעסוקתי ורופא של משרד הבריאות נקבע, כי העישון עלול להזיק לתובע ולפיכך אין לעשן במקום העבודה. משכך, קבע הממונה במקום, כי אחד החדרים ישמש כחדר עישון. דא עקא, אותו חדר פנה לכיוון המבואה באופן שהעשן הגיע גם אליה. כשהיה התובע יוצא מן המשרד היו העובדים מעשנים בכל מתחם העבודה, כשהיה חוזר למשרד היה המתחם ספוג עשן. התובע נחשף לעשן כבד במשך כחצי שנה. כעת מבקש התובע כי מחלתו בעקבות ה"עישון הפסיבי" תוכר כתאונת עבודה * נקבע: התובע נחשף במקום עבודתו ל"עישון פסיבי", שהינו גם עישון כפוי על האדם החשוף לו. נזקי העישון הפסיבי במקומות עבודה הוכרו על ידי המחוקק, אשר הגביל על פי חוק את העישון במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה. הגבלת עישון במקומות עבודה מקובלת היום בעולם המערבי, אשר נוכח לדעת כי תופעת העישון, לרבות העישון הפסיבי מביאה לתחלואה והיעדרויות רבות מהעבודה. במקרה דנן, קבע המומחה הרפואי כי לתובע נגרמו פגיעות זעירות (מיקרוטראומות), בהיותו חשוף לעשן סיגריות כבד במשך חצי שנה. התוצאה המצטברת של פגיעות אלה הייתה – מחלתו של התובע. המומחה הרפואי קבע כי לתובע היה רקע אישי של רגישות בדרכי הנשימה, אך חשיפתו לעשן סיגריות במקום העבודה גרמה להחמרת מצבו. התובע גם נחשף לזיהום אויר ברקע עבודתו, אשר נבע מהימצאות אזור תעשיה ומגרש חנייה בסביבה. פגיעה בעבודה יכול שתתרחש על דרך של גרימה, או על דרך של החמרה. במקרה של החמרה, כבר הביא הרופא בחשבון שהרקע הכללי לבואה של המחלה הוא נתוניו האישיים של התובע, אך העיתוי בו פרצה המחלה הוא תוצאה של הנסיבות, אשר החמירו את מצבו. התובע הרים אפוא את הנטל והוכיח כי מחלתו הוחמרה על ידי פגיעות זעירות שאירעו כתוצאה מחשיפתו לעשן הסיגריות במשך כחצי שנה. ולפיכך, מחלתו הינה בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק
תחום: פסיקה
עמודים:6
אזורי ת"א
תחום: פסיקה
עמודים:8
ארצי
20/12/2005 |
הנשיא סטיב אדלרהשופטת נילי ארד ,
תחום: פסיקה
עמודים:10
ארצי
ארציעבל ****/**
התאבדות הוכרה כתאונת עבודה בגינה יש לשלם גמלת תלויים לשאריו
המנוח עבד מספר שנים במחלקת התברואה של עיריית ערד. באחד הימים, לקה המנוח בהתקף לב שבעקבותיו נעדר מהעבודה במשך שבועיים. לטענת התובעת, אשתו, עם חזרתו נתקל ביחס נוקשה וסידור עבודה שונה מהרגיל. בנוסף, קיבל המנוח קו נסיעה קשה ונטען, כי ההתעללות בו הייתה ללא גבול. כל אלה הובילו את המנוח להתאבד ובגין כך נתבעה גימלת תלויים מביטוח לאומי. התביעה נדחתה וביה"ד האזורי קבע, כי המבחן להכרה בהתאבדות כתאונת עבודה הינו מבחן קרות אירוע חריג בסמוך לפני התאבדות. נקבע כי טענות המערערת לשני אירועים חריגים בעבודה שקדמו למעשה ההתאבדות: איום בפיטורים ע"י הממונה עליו, והשפלתו על ידי הממונה בסמוך לפני התאבדות – לא הוכחו. על כך הערעור * נקבע: כב' הש' י' פליטמן: על מנת שאיבוד לדעת יוכר כתאונה בעבודה, יש להוכיח קרות אירוע מיוחד, מוגדר, הקשור לעבודה ושבעטיו טרף העובד נפשו בסמוך לאחר מכן. אין צורך, כי אותו אירוע יחשב לחריג. מתוך מכתב ההתאבדות שהשאיר אחריו המנוח, וזוהי הראייה המהימנה ביותר לאשר אירע, עולה, כי בגין שני אירועים מיוחדים הוא שם קץ לחייו. האחד, קיפוחו בסמוך לפני התאבדותו בהשוואה ליתר העובדים במכסת השעות הנוספות. השני, האיסור שהוטל עליו במקרה מסויים, לעזוב את העבודה לצורך בדיקה רפואית, לעומת ההיתר שנטל לעצמו הממונה עליו לעזוב את העבודה, לצורך טיפול שיניים לילדיו. משכך הם הדברים, המסקנה היא כי הוכחו כנדרש אירועים מיוחדים בעבודה שאירעו בסמוך לפני ההתאבדות. משברור שאירועים אלו גרמו לפגיעתו של המנוח בעצמו, די בכך כדי לקבוע כי חבלתו זו - הינה בגדר תאונה בעבודה. ולפיכך, זכאים תלוייו לגימלת תלויים; כב' הנש' ס' אדלר: בהיעדר הוכחה הקושרת בין התפתחותן של מחלות נפש לבין העבודה לא הוכללו מחלות אלה ברשימת מחלות המקצוע. כמו כן, מחלת נפש אינה מוכרת מכוח תורת המיקרוטראומה. האפשרות הנשארת להכיר בהתאבדות כפגיעה בעבודה היא להכיר בה כתאונת עבודה. במקרה שבפנינו לא הונחה חוות דעת מומחה וגם תיקו הרפואי של המנוח לא הוגש ולפיכך, אין לדעת האם המנוח ניסה לשלוח יד בנפשו קודם למקרה זה, שלמרבה הצער הוביל למותו. כך, אין לדעת אם המנוח סבל ממחלת נפש, האם הוא קיבל טיפול עבורה, והאם היא הייתה ממין המחלות שצפויה להחמיר בעבודה או בקשר עם עובדים אחרים. אין גם חוות דעת של פסיכיאטר המצהיר על קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של המנוח לבין התאבדותו. יתרה מזאת, לא הונח כל בסיס לבירור גרסת אשת המנוח, לפיה הממונים על המנוח התייחסו אליו בצורה לא ראויה. החובה להביא תשתית עובדתית התומכת בתביעה מוטלת על שכמי התובעת וספק אם היא השכילה להרים נטל זה, כאשר הראיה היחידה שיש בה כדי לתמוך בגרסתה היא המכתב שהשאיר אחריו המנוח. אולם, בנסיבות המיוחדות של פרשה זו, מחמת הספק ועל אף העדרה של מסכת ראיות מלאה, נכון ביה"ד ללמוד ממכתב ההתאבדות, כאמור לעיל, כי קדמו להתאבדות שני אירועים שארעו בסמוך לה, אשר ניתן לקושרם להחלטת המנוח לשים קץ לחייו. הערעור התקבל
תחום: פסיקה
עמודים:9
ארצי
16/10/2006 |
יעל אנגלברג-שהם
אזורי ב"שבל ****/**
דחיית תביעה להכרה בפגיעה בעמוד שידרה מותני כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה
בית הדין האזורי לעבודה חזר על ההלכה לפיה "השימוש במיקרוטראומה, אינו יכול להפוך כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים." כאשר העבודה המדוברת כוללת ביצוע מטלות מגוונות ושונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת משקל, נסתרת הטענה לגבי ביצוע תנועות זעירות כנ"ל. לפי עדותה של העובדת כללה עבודתה תנועות מגוונות וכי הרמת הקשישים לא הייתה החלק העיקרי בעבודתה הן מבחינת התנועות שביצעה והן מבחינת היקף הזמנים בהם בוצע. כך גם הרמת הקשישים כללה תנועות בגבהים שונים תוך הפעלת מאמץ שונה. משכך, קבע בית הדין כי דין התביעה להדחות (עב 2641/01 מרינה בוטרשווילי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.10.2006).
תחום: פסיקה
עמודים:5
אזורי ב"ש
ארציעבל ***/**
תאונה שארעה תוך כדי עבודה מקימה את החזקה כי ארעה גם עקב העבודה אלא אם הוכח אחרת
חוק הביטוח הלאומי קובע, כי תאונה שנגרמה תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אלא אם הוכח אחרת. בית הדין הארצי, בהתייחס לחזקה זו, קבע, כי תאונה או פגיעה שארעה תוך כדי עבודה מקימה את החזקה הנ"ל, אף אם סיבותיה לא ברורות לאשורן. במקרה שכזה, עובר הנטל לכתפי המוסד לביטוח לאומי להוכיח, כי התאונה נגרמה שלא "עקב" העבודה או שהשפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (עב"ל 144/06 יגאל גוזלנד נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.1.2007).
תחום: פסיקה
עמודים:4
ארצי
25/06/2007 |
בפני השופט עמירם רבינוביץ, השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארדנציג עובדים מר יוסף קרא, נציג מעבידים מר דני בר סלע ,
ארציעבל ***/**
אירוע מוחי של דיילת במהלך טיסה הוכר כתאונת עבודה
בית הדין קבע, כי דיילת, שלקתה באירוע מוחי במהלך טיסה טרנס אטלנטית, תחשב כנפגעת עבודה לצורך חוק הביטוח הלאומי. בית הדין יחס משקל מכריע לחוות הדעת הרפואית, שצרפה העובדת, בה נקבע, כי הטיסה הממושכת היוותה גורם סיכון דומיננטי, אשר גרם לעובדת לחלות באותה טיסה. בית הדין ציין, כי אין זו הפעם הראשונה, שמובאת בפניו חוות דעת שכזאת, אולם, בהבדל אחד, שאצל העובדת להבדיל מהמבוטחים האחרים, אותו סיכון להופעת קריש דם עקב טיסה ממושכת היה סיכון בעבודה, נוכח עיסוקה כדיילת (עב"ל (ארצי) 379/06 רויטל כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.6.2007).
תחום: פסיקה
עמודים:7
ארצי
