תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:פיטורים בלתי חוקיים
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
תוצאות
תחום: דברי הסבר
עמודים:1
ארציעע ****/**
בית הדין יתערב בהחלטת הממונה למתן היתר פיטורים לעובדת בהריון שלא ניתנה לה זכות טיעון
החברה, רשת חנויות אופטיקה, העסיקה את המשיבה החל מחודש מרץ 1999 כמנהלת שניים מסניפיה. על פי חוזה ההעסקה מיום 28.2.1999, הוסכם שבתום חצי שנה מתאריך התקשרות, ייפגשו הצדדים על מנת לקבוע את המשך ההתקשרות או הפסקתה. כשמונה חודשים לאחר מכן, בתאריך 4.10.1999, החליטה החברה על פיטוריה לאלתר של המשיבה. ביום 1.11.1999, פנתה החברה אל הממונה בבקשת היתר לפטורי המשיבה. לאחר חקירת גירסתם של הצדדים, החליט הממונה, "לפי הסעיפים 9 ו-22 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, להתיר הפיטורים החל מתאריך 31.12.1999. תמצית הנימוקים: "אין קשר בין הפיטורים להריון. העובדת והמעביד הגיעו לפשרה בנוגע לפיטורין". במכתבה לממונה, הודיעה המשיבה כי לא הסכימה לפשרה. נוסף על כך, ולגופו של עניין, השיגה המשיבה על החלטת הממונה בדבר כשרות פיטוריה, בטענה שההחלטה התקבלה בהתעלם מטענותיה ובהיותה מבוססת על טענות שקריות אותן העלתה החברה. כתגובה, שלחה החברה לממונה עותק מפרוטוקול ישיבת המנהלים מיום 4.10.1999, כראיה להחלטת הפיטורים וטעמיה. לאור זאת, שלחה הממונה לצדדים החלטתה הנוספת לפיה הוחלט להתיר הפיטורין החל מתאריך 31.12.99. והנימוקים הם: אין קשר בין הפיטורין להריון; המעסיק לא היה שבע רצון מתפקודה של העובדת וניהל עמה שיחות על כך; היועץ הארגוני של החברה התריע בפני הנהלת החברה על סגנון ניהולה של העובדת הדורש שינוי; בישיבת הנהלה של החברה הוחלט על פיטוריה של העובדת; במועד הישיבה לא היה ידוע על הריונה". כנגד החלטתה של הממונה עתרה המשיבה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי "החלטת הממונה אף שניתנה במסגרת החוק המסמיך, לוקה היא בחוסר סבירות המצדיק את ביטול מתן ההיתר וזאת הן בשל התבססותה על מסמכים בלתי מבוססים והן בשל העדר מתן זכות טעון מלאה לתובעת". עוד קבע קבע בית הדין, כי נמצאו "סתירות מהותיות" בין המסמכים שעמדו בבסיס שתי החלטותיה של הממונה "אשר יש בהתבססות עליהם בכדי לקבל החלטה הלוקה בחוסר סבירות". בית הדין קבע כי למעשה הוחלט על פיטורי המשיבה באותו יום בו הודיעה על הריונה וכי החברה ביקשה לפטר את המשיבה "בשל היותה בהריון, פיטורים המהווים הפליה לאור סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה" וכן, שמדובר בקיום חוזה עבודה שלא בתום לב. מכאן הערעור H נקבע: ממצאיו של בית הדין האזורי מעוגנים בחומר הראיות שהיה לפניו ומסקנותיו מבוססות בדין. על כן, יש לאשר את פסק הדין מטעמיו. ההליך שהתקיים בפני בית הדין האזורי לא היה בגדר ערעור על החלטת הממונה, אלא במסגרת ביקורת שיפוטית שקיים על החלטת הממונה, בפעולתה כרשות מינהלית. מלכתחילה, התקבלה ההחלטה על פיטורי המשיבה על אתר, מבלי שניתנה לה זכות הטיעון בפני מנהלי החברה. כפי העולה מחומר הראיות, היה זה היועץ הארגוני שקיים עמה שיחת בירור, ובהסתמך על מסקנותיו מאותה שיחה החליטה החברה על הפיטורים. לא הובאה ראיה על כך שמסקנותיו של היועץ הארגוני והמלצותיו הובאו לידיעת המשיבה, או שניתנה לה הזדמנות להגיב על הנאמר בעניינה בפני מנהליה. הנה, אפוא, למשיבה לא ניתנה כל אפשרות להשמיע טענותיה הן לפני ישיבת ההנהלה והן לאחריה, וכתוצאה מכך קופחה זכותה לנסות ולהעביר את רוע הגזרה. בשלילת זכות הטיעון, הועמדה המשיבה בפני עובדה מוגמרת של פיטורים על-אתר.אם לא די בכך, נשללה מהמשיבה זכות הטיעון אף בפני הממונה. בנסיבות אלה, כדין מצא בית הדין האזורי פגם היורד לשורשה של ההחלטה והמצדיק ביטולה. הערעור נדחה
תחום: פסיקה
עמודים:14
ארצי
22/03/2006 |
סטיב אדלרנילי ארד , שמואל צור ,
ארציבשא ***/**
במנגנונים הפנים צבאיים קיים תחליף ראוי והוגן להגנה מפיטורים הניתנת לעובדת בהריון מכח הוראות חוק עבודת נשים
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי במקרה הנדון התקיימו הליכים צבאיים פנימיים שמטרתם הייתה לקבוע האם ראוי להפסיק את שירותה הצבאי בעודה בהריון, והאם החלטות המפקדים שהתקבלו בעניינה התקבלו מטעמים ענייניים. בית הדין קבע, כי הפרוצדורה הנוהגת בצבא בעניין זה ממלאת אחר תכליתם של חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ומגינה על העובדת מפני הפליה ושיקולים זרים בהחלטת הצבא להפסיק את שירותה (עע 214/05 אירית שעל נ' מדינת ישראל, מיום 22.3.06).
תחום: פסיקה
עמודים:7
ארצי
19/03/2006 |
כב' השופט שמואל טננבוים
תחום: פסיקה
עמודים:5
אזורי ת"א
אזורי ת"אעב ****/**
ועדת התעסוקה תיתן היתר לפיטורי עובד לאחר שירות מילואים כאשר לא קיים קשר בין הפיטורין למילואים
המערערת הינה חברה העוסקת בתחום טיהור מים ומעסיקה כ- 300 עובדים. המשיב הועסק בתפקיד ראש צוות מכירות הסכמים החל מיום 17.11.04. מיום 18.9.05 ועד 20.9.05 שהה המשיב בשירות מילואים פעיל. זאת שעה שלטענת המערערת ביום 21.9.05, היא הודיעה למשיב על כוונתה לסיים את עבודתו וכי עד לקבלת הודעה על כך הוא התבקש שלא להגיע לעבודה. המערערת פנתה לוועדת התעסוקה, על מנת שזו תעשה שימוש בסמכות הנתונה לה על פי סעיף 41 א(ב) לחוק חיילים משוחררים, ליתן לה היתר לפיטורי המשיב. וועדת התעסוקה קבעה במסגרת ממצאיה כי על אף שהמשיב חולק על הטענות המקצועיות שהועלו כלפיו בדבר אי עמידה ביעדי המכירות ובדבר העדר השקעה מצידו לשיפור התוצאות, הרי שהמשיב אישר בפניה שכוונת המערערת לפטרו אינה קשורה עם שירות המילואים. דעת הרוב של וועדת התעסוקה היתה - כי אין להתיר את פיטוריו של המשיב. במסגרת נימוקי הרוב נקבע, כי גם מקום שהוכח כי הפיטורים אינם בשל שירות מילואים, עומדת לה הסמכות לדון בבקשת ההיתר ומשכך, היא רשאית להפעיל שיקול דעת ולבחון האם נסיבות המקרה הספציפי מצדיקות מתן היתר כמבוקש. על כך הערעור * נקבע: המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית מצויה בסעיף 41א(ב) לחוק חיילים משוחררים. הוראה זו נועדה למעשה ליתן הגנה ראויה לעובדים המשרתים במילואים, המרימים תרומתם להגנה על בטחון המדינה וזאת תוך השענות על שיקולים מוסריים כמו גם על שיקולים תועלתניים שעניינם מתן תמריץ חיובי מחד והוקרה מאידך למי שנוטלים או עשויים לקחת חלק פעיל בהגנה על בטחון המדינה. עם זאת, דווקא לנוכח תכלית זו ולצורך השגתה באופן המיטבי יש להמנע ממתן הגנת יתר למשרתי המילואים, באופן שעלול להביא ליצירת תמריץ שלילי אצל מעסיקים מפני התקשרות עם אוכלוסיית עובדים זו. לפיכך, הפרשנות אותה אימצה הוועדה לפיה, הסעיף אוסר באופן גורף, למעט מקרים חריגים, על פיטורי עובד בתקופה שלאחר 30 יום מתום שירות המילואים, גם אם שוכנעה הוועדה כי פיטורים אלה אינם קשורים כלל ועיקר לשירות המילואים - הינה פרשנות בלתי מאוזנת. מכאן גם חוסר הסבירות שבפרשנות זו שאינה מגשימה את תכלית החקיקה. זאת משום שהיא מספקת הגנת יתר לעובד המשרת במילואים, באופן שעשוי בסופו של דבר לפגוע בו. ביהמ"ש סובר, כי הפירוש הסביר המגשים את תכלית החוק באופן מאוזן הינו פירוש האומר, כי לוועדה נתונה הסמכות שלא להתיר את הפיטורים במהלך 30 הימים שלאחר שירות המילואים, גם אם יוכח להנחת דעתה כי פיטורים אלה אינם קשורים לשירות המילואים, אך זאת ככל ששיקולים אלה הינם בעלי זיקה כלשהי לשירות מילואים. ככל שקיימות סיבות שאין להן כל זיקה לשירות המילואים אשר בעטיין יתכן ומדובר בפיטורים שאינם כדין – הרי שהסמכות לדון בהן איננה נתונה לוועדה, אלא לבית הדין. לנוכח האמור, ביהמ"ש מבטל את החלטתה של הוועדה, ומורה כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדת התעסוקה על מנת שתדון בבקשה בהתאם לאמות המידה דלעיל
תחום: פסיקה
עמודים:8
אזורי ת"א
19/01/2006 |
חגית שגיא-. מר אמיר גוניקמן , . הגב' מאשה לובלסקי ,
אזורי ת"אעב ****/**
בית הדין אישר פיטורי עובדת בהריון בגן חרדי בשל אורח חייה כאישה רווקה
בית הדין האזורי לעבודה בחן את תוקפה של החלטת הממונה על חוק עבודת נשים וציין כי הוא לא יתערב בהחלטתו כל עוד ההחלטה ניתנה באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת סמכותו. בית הדין קבע כי במקרה דנן יש לקבל את נימוק הממונה למתן היתר לפיו לא ההריון היווה את העילה לפיטורים אלא הדרך בה בחרה העובדת להיכנס להריון ללא נישואין וזאת כאשר מדובר בסייעת חרדית שציפיית הורי הילדים בגן היא כי תהווה דמות חינוכית בהיבט הדתי. טענת העובדת לאפליה נדחתה על ידי בית הדין מכיוון שהמשך העסקתה היה פוגע בחינוך החרדי שניתן לילדי הגן. בית הדין קבע כי משרתה היא כזו שמאופייה ומהותה מחייבת איוש ע"י אישה חרדית, שהתקבלה לעבודה בשל היותה חרדית ואורח חייה של העובדת בהיותה אישה רווקה הוא שהביא לפיטוריה (עב 1298/03 לאה רחום נ' מידנת ישראל - משרד העבודה והרווחה, מיום 19.1.06).
תחום: פסיקה
עמודים:9
אזורי ת"א
תחום: פסיקה
עמודים:13
אזורי י-ם
אזורי י-םבש *****/**
פיטוריה של עובדת בהריון בטלים, למרות שהיא והמעבידה לא ידעו על ההריון בעת הפיטורים
* המבקשת פוטרה ע"י המשיבה, שירותי בריאות כללית, בעת היותה בהריון במסגרת פיטורי צמצום.
מכאן הבקשה למתן צו מניעה זמני בדבר בטלות הליך הפיטורין. לטענת המשיבה הפיטורין התרחשו כאשר הן היא והן המבקשת אינן מודעות לעובדת היות המבקשת בהריון ויש לקחת זאת בחשבון * נקבע: אי ידיעת העובדת או המעביד בעת פיטורים על עובדת ההריון אין בה לפגוע בבטלותם. לפיכך יש לקבוע כי הפיטורים של המבקשת הנם בטלים מעיקרם ובבחינת void.יש להשיב את המבקשת לעבודתה*
תחום: פסיקה
עמודים:21
אזורי י-ם
תחום: פסיקה
עמודים:21
אזורי י-ם
ארציעע ****/**
זכות שימוע טרם פיטורים כאשר מדובר באי חידוש חוזה לתקופה קצובה
המערער הועסק על ידי המשיבה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, כמרצה מן החוץ. העסקתו של המערער הוארכה מידי שנה כך שבסך הכל עבד במכללה במשך ארבע שנים במהלכן מילא מספר תפקידים. בסוף השנה הרביעית לעבודתו קיבל המערער מהמכללה הודעה על הפסקת העסקתו. בעקבות זאת, הגיש המערער תביעה לביה"ד האזורי לביטול פיטוריו ולחילופין לסעד כספי. טענתו העיקרית היתה, כי ההחלטה לפטרו התקבלה מבלי שניתנה לו זכות לטעון טענותיו. ביה"ד האזורי דחה את התביעה ומכאן הערעור. לטענת המכללה, בנסיבות המקרה לא היתה חייבת לתת למערער זכות טיעון היות והועסק על ידה כמרצה לתקופה קצובה, אליה מן הראוי להתייחס כ"תקופת ניסיון". כן היא טוענת, כי בהיותה מוסד אקדמי היא נהנית מ"חופש אקדמי" בניהול ענייניה, הפוטר אותה, בין השאר, ממתן זכות טיעון כאמור. נקבע: זכות הטיעון טרם פיטורין אינה מוענקת רק לעובד קבוע אלא גם לעובד מסוגו של המערער שהועסק אמנם לתקופות קצובות, אולם העסקתו הוארכה מעת לעת. קשר מתמשך זה, המחזיק בתוכו סיכוי להמשך העסקה בעתיד, יצר אצל המערער ציפייה לגיטימית כי העסקתו תוארך גם בתום השנה הרביעית לעבודתו במכללה, והקים לו את הזכות לטעון טענותיו טרם קבלת החלטה על הפסקת עבודתו. בנוסף, יש לקבוע כי מוסד אקדמי אינו פטור ממתן זכות הטיעון. זכות זו, לא רק שאינה נדחית מפני החופש האקדמי שהקנה המחוקק למוסדות להשכלה גבוהה אלא שיש לראות בה חלק בלתי נפרד מאותו חופש אקדמי. לאור האמור, אי מתן זכות טיעון למערער טרם קבלת ההחלטה בעניינו עולה כדי פגם מהותי היורד לשורש ההחלטה ומחייב את ביטולה. המכללה תפצה את המערער בשיעור שישה חודשי עבודה.
תחום: פסיקה
עמודים:6
ארצי
