תוצאות חיפוש עבור:
מאגר:משולב, מילות מפתח:חוקי מגן
ערכים נבחרים מתוך:
חשבפדיה
28/08/2001 |
ס. אדלר, א. ברק, ע. רבינוביץ
ארצידבע *-***/**/**
באילו מקרים יאפשר בית הדין סטיה מהוראות חוק מגן ולא יאכוף אותו?
* המערערים הינם עובדי רשות השידור, המועסקים על ידה כצלמים ועורכים * עבודתם אינה מבוצעת בשעות מוגדרות או ברצף, כי אם מתפרשת על פני היום כולו, ונעשית בחלקה מחוץ לחצר רשות השידור * המערערים והמשיבה חתמו על הסכם קיבוצי המגדיר את שבוע העבודה של המערערים כבן ארבעה ימים, הכולל 12 שעות עבודה ביום * שעתיים מתוך 12 שעות העבודה היומיות הינן הפסקה בתשלום * ההסכם נחתם בשנת 1979, אך אושר ע"י שר העבודה והרווחה רק בשנת 1987; יחד עם זאת הצדדים נהגו לפיו מאז 1979 * המערערים עתרו לביה"ד האזורי לעבודה, בתביעה לתשלום שעות עבודה נוספות, בגין עבודתם עד לשנת 1987, קרי, עד שאושר ההסכם ע"י שר העבודה * לטענתם קביעת יום עבודה בן 12 שעות - ללא אישור שר העבודה והרווחה, כנדרש בסעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה - מנוגדת לחוק ומזכה אותם בגמול שעות נוספות החל משעת העבודה ה - 9 ליום * ביה"ד (כב' הש' נויגבורן) דחה את התביעה, בקובעו כי המערערים פעלו בחוסר תום לב, מאחר ומדובר בהסכם שהוא פרי מו"מ קיבוצי, אשר היטיב עם המערערים וקוים על ידם שנים רבות * מכאן הערעור * נקבע: מקום שלא קויימו הוראות החוק, אך העובד לא קופח עקב זאת, לא יהא מקום לאכיפת החוק * בנוסף במקרים נדירים בהם התנהגות העובד לוקה בחוסר תום לב קיצוני יגבר עקרון תום הלב על ההגנה על משפט העבודה *
בחינת ההסכם מעלה, כי המערערים קיבלו תנאים הנוגעים לשעות העבודה, אשר היו טובים בהרבה מאלה שנקבעו בחוק * בין היתר קיבלו המערערים בכל יום שעתיים הפסקה בתשלום וכן קיבלו תוספת עבור שעות נוספות, החל מן השעה הראשונה של יום העבודה החמישי בשבוע * על כן, אף על פי שההסכם מנוגד לחוק שעות עבודה ומנוחה, אין מקום להתערב בהסכם * בנוסף, אין להיענות לדרישת המערערים בשל חוסר תום ליבם: המערערים לחצו על הרשות כדי להגיע להסדר אשר היטיב עמם, ופעלו שנים רבות על-פיו, וכעת הם מבקשים לתקפו *
תחום: פסיקה
עמודים:22
ארצי
תחום: פסיקה
עמודים:11
אזורי ב"ש
05/06/2005 |
סגן הנשיא נסים ממן
מחוזי נצרתעמה ***/**
תאונה שאירעה לעובד בנסיעה ממקום שאינו מעונו אל עבודתו אינה תאונת עבודה
המערערים, שלושה רואי חשבון השותפים במשרד, ביקשו לנכות מהכנסותיהם בשנות המס 1995 - 1999 את ההוצאות שהוצאו על ידם בשנות המס הללו, לצורך השגת תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי. פקיד השומה לא הסכים לאשר את הניכוי בטענה שתואר ראשון מהווה "יצירת יתרון מתמיד" שאינו ניתן לניכוי ולא "שמירה על הקיים", הניתן לניכוי. המערערים יוצאים כנגד החלטה זו של פקיד השומה וטוענים כי כפי שנציבות מס הכנסה מכירה בהשתלמויות שעורכת לשכת רוה"ח לחבריה בתחום המשפט, כלימודים לצורך שמירה על הקיים ולכן כהוצאה המותרת לניכוי, היא צריכה להכיר גם בלימודי משפטים שלא נועדו על מנת לעסוק במקצוע עריכת הדין אלא על מנת לשמור על הרמה המקצועית הנדרשת מהם כיום כרואי חשבון, ובכך לשמר את חוג לקוחותיהם ולהמשיך בייצור ההכנסה*נקבע: סעיף 17 לפקודת מס הכנסה מאפשר לנכות הוצאות "פירותיות" בלבד. ההוצאות האחרות, שאינן מוכרות, הן ההוצאות "ההוניות" המיועדות ליצירת ההון או המקור. לימודי תואר כלשהו הם בבחינת רכישת מקצוע, קרי רכישת מקור, ועל כן אינן בנות ניכוי. אכן, הפסיקה הכירה כבר עשרות שנים בצידוק לנכות את ההוצאות הדרושות לשם שימור הידע המקצועי ואכן ניתן להסכים כי בנסיבות מסויימות עשוי הידע המשפטי לסייע לרואה החשבון במלאכתו, במיוחד כשהסביבה העסקית נעשית תובענית ומתוחכמת יותר. לכן השתלמות בנושא משפטי פלוני, אפילו בהיקף רחב מאוד, עשויה להיחשב הוצאה מוכרת לרואה חשבון. אולם ברי כי לשם תפקוד נאות כרואה חשבון, אין הוא זקוק למלוא ההשכלה המשפטית הניתנת לבוגרי המכללות והאוניברסיטאות השונות. אם לא נגרוס כך, יהיה עלינו להכיר בדרישות מצד שורה רחבה של בעלי מקצוע להכרה בהוצאות לימוד של מקצועות חדשים קרובים, וקרובים פחות. כך, למשל, ידרוש רופא כירורג להכיר בהוצאות הלימוד של מקצוע הרוקחות בטענה שהוא יכול לסייע לו בעבודתו כרופא; מהנדס מבקש שיוכרו הוצאות הלימודים שלו במנהל עסקים או כלכלה כדי לתכנן ולבצע את עבודתו טוב יותר, וכו'. המסקנה מכל האמור לעיל היא שלימודיהם של המערערים הם בבחינת יצירת יתרון מתמיד ולא שמירה על הקיים בלבד ולכן יש לדחות את התביעה.
תחום: פסיקה
עמודים:20
מחוזי נצרת
11/07/2005 |
כבוד השופטת יהודית גלטנר - הופמןסגנית שופט ראשי , נציג עובדים - אהוד גד , נציג מעבידים - יואב לאביוד ,
אזורי ב"שעב ****/**
חוקי העבודה חלים על אשה שעסקה בזנות בכפיה
*התובעת, אזרחית מולדובה, הועסקה ע"י הנתבעים, בניגוד לרצונה, כנערת ליווי במכוני ליווי שונים. בתביעה נשוא הדיון היא עותרת לקבל "שכר עבודה" בגין העבודה שביצעה עבור הנתבעים וכן פיצוי בגין כאב, סבל ועגמת נפש* נקבע: ראשית יש לקבוע כי אין מתקיימים במקרה הנדון יחסי עובד ומעביד, שכן מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעים, נעדרת רצון והסכמה מצד התובעת לעבוד בשירותם של הנתבעים. יחד עם זאת, מערכת יחסים זו שנולדה בחטא ובכפייה, אינה שוללת מאת התובעת את הזכויות שתבעה. זאת, שכן, לעיתים, ואומנם המדובר במקרים חריגים, הגדרת המושג "עובד" לצורך זכויות המגיעות לאדם בהתאם למשפט העבודה, אינה דורשת קיום יחסי עובד ומעביד או קשר חוזי. יש לזכור כי תכליתו של משפט העבודה הוא להבטיח לעובד זכויות מינימליות. במסגרת זכויות אלו מבקש משפט העבודה להבטיח רמת חיים יחסית מינימלית לכל עובד ולמשפחתו ולדאוג שמשכורתו תשולם כדין ובמועד. ביסודה של תכלית זו עומדת מטרה חברתית המתיישבת אף עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שתכליתו להבטיח מינימום של חיים בכבוד. במקרה הנדון, פרשנות תכליתית של חוקי המגן, ובכללם חוק שכר מינימום וחוק הגנת השכר, מחייבת החלתם על התובעת, שכן, אין לך תכלית חברתית נעלה יותר מזו הנועדה להגן על עובדת זרה, אשר הגיעה לארץ במרמה, תוך כדי אילוץ וכפייה, כדי להעסיקה בזנות, שלא מרצונה והכל, מבלי ששולם לה שכר ראוי בגין השירותים שנתנה. התביעה מתקבלת. התובעת זכאית לתשלום שכר עבודה בשיעור כולל של 25,850 ש"ח ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 240,000 ש"ח*
תחום: פסיקה
עמודים:43
אזורי ב"ש
עליוןבגצ ****/**
פסילת הסדר הכבילה הקיים בהעסקת עובדים זרים
ביהמ"ש העליון קובע, כי הנוהל לפיו עובדים זרים המגיעים לישראל מקבלים רישיון עבודה ושהייה בישראל המותנה בכך שהעובד יועסק ע"י אותו מעסיק שהביא אותו ומעבר למעסיק אחר גורר שלילת הרישיון, פוגע בכבוד האדם ובחופש העיסוק ויש לבטלו
תחום: פסיקה
עמודים:55
עליון
ארציעע ******/**
לא ניתן למנוע מעובד זכויות מכח חוקי המגן גם כאשר לכאורה ויתר עליהן בתקופת עבודתו
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי המעבידה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולהראות כי רכיבי השכר המכונים "בונוס" ו"מענק" אכן מהווים תמורה עבור שעות נוספות. בית הדין קבע כי מכיוון שגמול שעות נוספות משולם מכח חוק מגן אין זה המקרה בו ניתן להכיר בויתור של העובד. רק לעיתים רחוקות ובמקרים קיצוניים עובד יהיה מנוע מלתבוע את זכויותיו לאור התנהגותו ומכח עקרון תום הלב (עע 300087/96 משה רייכטנל נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה, מיום 5.4.06).
תחום: פסיקה
עמודים:6
ארצי
25/06/2006 |
כב' השופט אילן איטח
אזורי ת"אבל ****/**
עובדת תהא זכאית לקבלת גימלת שמירת הריון גם אם בתקופת שמירת ההריון היעדרותה מהעבודה לא הייתה מלאה.
התובעת 1 הועסקה כעורכת דין בתקופה הרלוונטית לתובענה בתובעת 2, שותפות של עורכי דין שהשותפים בה הם חמה ובעלה. התובעת החלה את ההריון ביום 3.8.03 וילדה את ביתה ביום 15.5.04. במהלך תקופת ההריון, פנתה התובעת למיון ונקבע כי עליה להיות בשמירת הריון מיום 1.3.04 ועד ליום 20.4.04. במהלך שמירת ההריון, וחרף הוראת הרופא הגיעה התובעת לעבודה במשך 13 ימים ועבדה בכל יום בהיקף שנע בין שעתיים ל- 6.75 שעות (בשים לב להיקף משרתה הרגיל עבדה התובעת בממוצע בהיקף של 20% מהיקף משרתה). זאת, כך התובעת, בשל אילוצי עבודה דחופים הנובעים מכך שהתובעת מטפלת, כעו"ד יחיד, בתיקים של אביה המצוי בקשיים כלכליים. העבודה לא יכולה היתה להתבצע מהבית בשל צרכים שונים (כגון: ספרות) והתובעת עבדה במידת יכולתה וכאשר לא חשה בטוב חזרה לביתה. התובעת הגישה תביעת לגמלת שמירת הריון ותביעתה נדחתה. מכאן התביעה דנן * נקבע: סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התנש"ה – 1995, קובע כי מבוטחת המצויה ב"שמירת הריון" שלושים ימים רצופים לפחות תהיה זכאית לגמלה. בסעיף 58 לחוק מוגדרת 'שמירת הריון' כ"היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב". במקרה דנן, אין חולק לגבי קיומו של אישור רפואי בכתב המחייב 'היעדרות מהעבודה'. המחלוקת היא האם אותה היעדרות חייבת להיות היעדרות מלאה כטענת הנתבעת או גם היעדרות חלקית כטענת התובעת. ביהמ"ש קובע כי התכלית של מתן גמלת שמירת הריון מתקיימת גם במצב בו ההיעדרות היא חלקית. התובעת הצטוותה על ידי רופאה להיעדר מהעבודה אלא שהיא נטלה על עצמה ועל עוברה סיכון ובאה לעבודה חלקית. לא יהיה זה סביר להעניש אותה על כך ולשלול ממנה את כל הגמלה. יחד עם זאת, משעבדה התובעת באופן חלקי הרי שבגין זמן העבודה אין מקום לפסוק לה שכר
תחום: פסיקה
עמודים:4
אזורי ת"א
11/07/2006 |
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר
אזורי חיפהבשא ****/**
לעובד בהיקף משרה משתנה אין זכות קנויה להיקף משרה קבוע מעבר למשרת הגרעין עליה הוסכם
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע כי אופן ומהות השינויים שחלו מדי פעם בהיקף ההעסקה הנוספת של העובד מעבר לגרעין משרתו שבתקן (50%), נעשו בהסכמת העובד, בהתאם לצרכי המעסיקה ולאחר מתן הסבר לעובד כי מדובר במהלך זמני. נסיבות אלו מצדדות במסקנה הלכאורית שהיקף ההעסקה המוגדל אך המשתנה של העובד אינו בגדר זכות קנוייה של העובד אלא תלוי בצרכי המערכת ואפשרויותיה
תחום: פסיקה
עמודים:12
אזורי חיפה
31/10/2006 |
כב' השופטת אביגיל כהן
שלום ת"אתא *****/**
ביקורת עניינית שנתן מעסיק קודם למעסיק פוטנציאלי אינה בגדר לשון הרע
התובע עבד כשכיר אצל הנתבעת 1 - חברת "יו טי אס איי". הנתבע 2 - מר כהן, הוא מנכ"ל הנתבעת. תפקידו של התובע בנתבעת 1 היה מנהל שיווק ומכירות אזורי.
בחודש ספטמבר 2002 הוא קיבל מכתב פיטורין וכעבור כחודש, החל התובע לעבוד בחברת אולנקום אלקטרוניס שבבעלותו של מר אולנטוך. לטענת התובע, בשיחה של הנתבע 2 עם מר אולנטוך אמר הנתבע כי התובע אינו מתאים לשמש כמנהל מכירות אלא הוא חזק יותר בתחומים טכניים. עוד הוסיף הנתבע וציין כי התובע שומר שבת וכשרות וזה מפריע לפעמים לעבודה שהוא צריך לבצע בחו"ל. בנוסף ציין הנתבע כי על פי הסכם העבודה עם התובע הוא מחוייב שלא לעבוד בחברה מתחרה במשך חצי שנה מתום עבודתו בנתבעת 1.
התובע טוען כי דברים אלו הינם לשון הרע וכי הנתבע הכפיש את שמו ולפיכך גרם לפיטוריו ממקום העבודה החדש.
תחום: פסיקה
עמודים:20
שלום ת"א
