ביום 30.6.2020 פורסם ברשומות חוק מענק הסתגלות מיוחד לבני 67 ומעלה (הוראת שעה- נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020. בהתאם לחוק מענק הסתגלות, מי שיהא זכאי למענק מיוחד הוא מי שבין ה- 1.3.2020- 16.8.2020 מתקיימים לגביו התנאים הבאים: מלאו לו 67 שנים ומעלה, הוא תושב ישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי, פוטר מעבודתו או הוצא לחופשה ללא תשלום ביוזמת מעסיקו לתקופה רצופה של 30 יום לפחות והיה עובד שכיר בתקופה של שלושה חודשים רצופים לפני החודש שבו חל מועד הפסקת עבודתו.

עובד אשר נפגע בתאונת עבודה זכאי לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי עבור ימי ההיעדרות מהעבודה וכן זכאי לתשלום הוצאות הטיפול הרפואי.

ביום 2.7.2020 פרסם המוסד לביטוח לאומי הודעה לעניין דחיית מועד הדיווח והתשלום למעסיקים עבור העובדים שבחל"ת מיום 15.7.2020 ל- 15.8.2020.

בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, שקיבלה את עמדת רשות המסים בנושא תקנות שווי השימוש לרכב וקבעה כי יש לזקוף שווי על פי תקנות מס הכנסה ואין לבצע חישובים הסוטים מהתקנות כגון שימוש בתוכנה לניהול יומן רכב, פרסמה רשות המסים הודעה בדבר הגשת דוחות מתקנים על ידי נישומים יחידים ומנכים שהגישו דוחות בניגוד לתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב). לאור משבר הקורונה, רשות המסים תבטל את הקנסות והפיגורים של מתקני הדוחות שיגישו תיקון עד לתאריך ה- 30.09.2020.

הממונה על השכר והסכמי עבודה פרסם חוזר ובו עדכון שיעורי קצובת הבראה וביגוד לסטודנטים לשנת 2020. בהתאם לחוזר, מיום מ- 1.6.2020 יש לשלם קצובת הבראה בסך של 1.38 ש"ח לכל שעת עבודה והחל מ- 1.7.2020 יש לשלם קצובת ביגוד בסך 0.69 ש"ח לכל שעת עבודה.

מקרה זה עוסק בערעור מעסיקה על החלטת בית הדין האזורי לחייבה בתשלום פדיון ימי חופשה בעת סיום יחסי העבודה לעובד בהסתמך על ימים חופשה שהופיעו בתלוש השכר. העובד תבע בבית הדין האזורי את פדיון החופשה ע"ס 21.22 ימים אשר צוינו בתלוש שכרו האחרון כיתרת ימי חופשה. המעסיקה טענה כי אין לפסוק פדיון חופשה על פי הנקוב בתלוש השכר האחרון, אלא יש לחשב את מכסת הזכאות לחופשה שנתית בגין שלוש השנים האחרונות לעבודה (במקרה זה 57 ימים) ומהן יש להפחית את ימי החופשה שנוצלו באותן שנים (57.21 ימים). על פי תחשיב זה לא הגיע לעובד כל תשלום. בית הדין האזורי דחה את טענות המעסיקה וקבע כי מדובר בטענה שלא נטענה במסגרת כתב ההגנה וכן המעסיקה לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית המניחה את הדעת מדוע הנתון שרשמה בתלוש אשר הונפק על ידה אינו נכון. בבית הדין הארצי נקבע כי מספר ימי החופשה הנקוב בתלוש השכר מבטא את אומד דעת המעסיקה באשר ליתרת ימי החופשה על פי החוק לה זכאי העובד לעניין ניצולם בפועל ופדיונם. לעניין הפסיקה עליה נשענה המעסיקה נקבע, כי יש לקרוא אותה כמתייחסת לנסיבות בהם תלושי השכר אינם כוללים פירוט נכון של מאזן החופשה ואילו במקרה זה תלושי השכר כללו פרטים נכונים של מאזן החופשה (זכאות יתרה וניצול) ולכן הימים שנקובים בתלוש עמדו לזכות העובד אף אם הם נובעים כולם או חלקם, מהתקופה שקדמה למועד ההתיישנות (ע"ע 11647-12-18, צומת מהנדסים- תכנון, תאום וקידום פרויקטים בע"מ נ' אופיר קואפמן, מיום 11.11.2019).