ביום 5.12.2019 פורסם ברשומות צו הרחבה בעניין תשלום שכר לעובדים אשר נעדרו מעבודתם בשל המצב הביטחוני בתקופה שמיום 1.5.2018 ועד ה- 31.12.2019 עקב השבתת מערכת החינוך או שמקום עבודתם נמצא בטווח של עד 40 ק"מ מרצועת עזה. הימים המזכים לתשלום שכר, בהתאם לתנאי הסכם זה ולתקופתו יהיו ימים בהם ניתנה או תינתן החלטה של פיקוד העורף, בנוגע לתקופה שמיום 1.5.2018 ועד ליום 31.12.2019. צו ההרחבה קובע כי מעסיק ישלם לעובד שכר לרבות תנאים סוציאליים, בשל היעדרות העובד מעבודתו בתקופת ההסכם, בגין הימים המזכים ובטווח של עד 40 ק"מ מקו הגבול עם רצועת עזה, ובלבד שמתקיימים לגבי העובד אחד מהתנאים המופיעים בצו ההרחבה.

מחולל זה מפרט את ההגנות המוענקות לעובדת בהריון מפני פיטוריה

ביום 3.12.2019 פרסמה ההסתדרות הכללית הודעה בעניין צו ההרחבה שנחתם בעניין תשלום שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם בשל המצב הביטחוני. בהתאם להודעה, על פי ההסכם הקיבוצי והוראות צו ההרחבה, עובד אשר נעדר מעבודתו בשל החלטה של פיקוד העורף יהיה זכאי לתשלום שכר העבודה היומי בתוספת הפרשות סוציאליות. ההסכם יחול על כל התקופה שבין מאי 2018 ועד סוף שנת 2019, ובכלל זה גם האירועים הביטחוניים האחרונים שהתרחשו בתאריכים 12-14 בנובמבר.

: לאור המצב הביטחוני שהיה ביום 12.11.2019 הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר פרסם הנחיות כיצד יש לפעול בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

עובדת הועסקה כברמנית במשך מספר שנים במלון, העובדת זומנה לשימוע לפני פיטורים, בוצע לעובדת שימוע ולאחר מכן הוחלט כי העובדת תפוטר. במועד מתן מכתב הפיטורים הודיעה העובדת למעסיקה כי היא נמצאת בחודש השני להריונה. המעסיקה ביקשה אישור רפואי בדבר ההיריון, אולם העובדת לא מסרה את האישור ופוטרה. בין המעסיקה לעובדת התגלעה מחלוקת בדבר פגמים בהליך פיטורי העובדת. העובדת טענה כי נפל פגם בשימוע, פרוטוקול השימוע סולף, כי פוטרה משיקולים לא עניינים ופוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים. המעסיקה מנגד טענה כי הפיטורים היו כדין מאחר ולא התקבל אישור בדבר הריונה וכי לא נפל כל פגם בפיטורי העובדת. בית הדין פסק כי לא נפל פגם בהליך השימוע, כמו כן נקבע כי מאחר והעובדת לא הציגה למעסיקה אישור המעיד על ההיריון על אף שנדרשה לעשות זאת מספר פעמים, המעסיקה אינה מחויבת בפניה לממונה על עבודת נשים לקבלת היתר לפיטורי העובדת. בית הדין דחה את תביעת העובדת ופסק הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ לעובדת (סע"ש 22521-04-17, לירון מזרחי נ' קלאב הוטל טבריה בע"מ, מיום 05.02.19).

עובדת בחנות לממכר חליפות בת"א, עבדה אצל מעסיק במשך כ- 3 שנים. שכר העובדת עלה לאורך זמן בתוספת בונוסים אשר הושפעו ממכירות חודשיות בחנות. במהלך שנת 2017 פנתה העובדת לבקש העלאה אך לא היתה שבעת רצון מהתשובה שקיבלה. בשלב זה לשיטת המעסיק העובדת טענה כי היא רוצה להפסיק לעבוד בתנאים אלו שכן היא שווה הרבה יותר וכן היא מבקשת לקבל את כל זכויותיה והיא מעדיפה שהמעסיק יפטר אותה. נוכח סירוב המעסיק לפטרה, נטען כי העובדת איימה עליו שהיא כבר תוציא ממנו את כל הפיצויים. משכך, אמר לה המעסיק כי אין טעם שתגיע לעבודה וכי ישולם לה כל זכויותיה לרבות חודש הודעה מוקדמת. לטענת המעסיק הוא חשש כי העובדת תעליל עליו עלילות שווא בהקשר של הטרדה מינית או תקיפה ותגרום לו נזקים כדי לקבל את מבוקשה ולכן העדיף שלא תגיע לחנות ואף לקח את המפתח לחנות, שהיה אצלה. נקבע כי העובדת אכן התפטרה ב"עידנא דריתחא" אך בקישה לשוב לעבודה אולם החלטת המעסיק לסרב לקבלה עקב חשש לטענות שווא בגין הטרדה מינית או תקיפה מהווה שיקול פסול אשר מוביל לפסיקת פיצויי פיטורים לטובת העובדת (סע" ש 34156-11-17, מריה קרסיוב נ' אלון פינטו, מיום 23.06.2019).