עובד שאין לו זכות ליום בחירה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה רשאי לקחת יום חופשה בתשלום, על חשבון החופשה השנתית לה הוא זכאי, בהודעה מראש למעביד כמפורט לעיל. עובד שלא ניצל את זכותו להיעדר כאמור, הרי שהאחד במאי יהיה עבורו יום עבודה רגיל.

עובד שאין לו זכות ליום בחירה בל"ג בעומר מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה רשאי לקחת יום חופשה בתשלום, על חשבון החופשה השנתית לה הוא זכאי, בהודעה מראש למעביד.

בהתאם להחלטת רשות המיסים, הוארך מועד הגשת דוח 126 השנתי (דיווח מס' 3) לשנת המס 2022 עד ליום 31.5.2023 (במקום 30.4.2023).

הפליית נשים בשכר העבודה, הינה אחד הביטויים הנפוצים להפלייתן של נשים בשוק העבודה. מטרתו ועיקרו של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו - 1996, כמובא בסעיף 1 לחוק שכר שווה הינו "לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה". שוויון בשכר, למותר לציין, הוא יישום בסיסי ומרכזי ביותר של העיקרון הכללי של שוויון בין המינים, כפי שהוסבר בהצעת החוק- "פערים בשכר בין עובדת לעובד בעד עבודה שווה, בהיעדר נסיבות המצדיקות פערים אלה, עלולים לגרום לתחושת השפלה ופגיעה בערך העצמי של העובד או העובדת".

עובד שהסתיימה העסקתו ועם הגעתו לגיל פרישת חובה עתר לקבלת סעד זמני של המשך העסקתו אצל המעסיק בטענה כי נפל פגם בהחלטת הבנק לסיים את העסקתו בעת הגעתו לגיל פרישת חובה. טענותיו העיקריות של העובד נוגעות לאופן הפעלת שיקול הדעת על ידי הבנק כי נערך לו שימוע למראית עין ודבריו לא נשקלו בחפץ לב. הבנק טען כי השארת עובד אחרי גיל פרישה היא החריג לכלל והבנק אינו רואה סיבה לחרוג ממנו. בית הדין קבע באשר לאופי ההליך כי סביר לקבוע בזהירות כי כאשר מדובר בהליך של פרישה שהוא כאמור ברירת המחדל והוא צפוי וידוע מראש, הרי שהיקף השימוע וגם האמצעים לביצועו אינם חייבים לחפוף במדויק לאלו של שימוע המבוצע טרם פיטורים. בית הדין בחן את התנהלות הבנק והעובד וקבע כי בתחילה העובד פנה בכתב, פניה לקונית ומצומצמת למדי שעסקה בעיקר בנכותו. בנוסף ציין העובד שאת דבריו הוא מבקש ככלל להביא בכתב. באותו שלב, הבנק לא היה מחויב בקיום שימוע בעל פה. רק בשלב מאוחר יותר התבקשה עריכת שימוע בעל פה- אשר הבנק נענה לה. בסופו של יום נשמעו טענות העובד גם בכתב וגם בעל פה ובאופן נרחב. בית הדין קבע כי תשובתו המפורטת של הבנק לאחר ישיבת השימוע מתייחסת בפירוט לכל אחת מהטענות שהשמיע העובד והעובדה שהבנק בחר שלא לקבל אותן אין משמעותה שהן לא נשקלו. בית הדין דחה את בקשת העובד (סע"ש 44172-06-22, שאול שאולי נ' בנק מזרחי טפחות, מיום 07.07.22).

העובדת עבדה כרוקחת בבית מרקחת אשר בזמנים הרלוונטיים היה בבעלותה. העובדת הגישה תביעה להכיר בהידבקותה בנגיף הקורונה כפגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. העובדת טענה, כי נדבקה בנגיף הקורונה תוך כדי ועקב עבודתה בבית המרקחת. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת העובדת מהטעמים הבאים: לא אירע לעובדת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, העובדת לא הוכיחה כי נחשפה לחולה קורונה במהלך עבודתה, אין קשר סיבתי בין עבודת העובדת לבין חשיפתה לנגיף הקורונה. מכאן תביעתה של העובדת. טענתה העיקרית של העובדת הייתה כי ההידבקות בנגיף הקורונה נבעה מחשיפתה ללקוחות מהמגזר החרדי, אשר לטענתה, פקדו את בית המרקחת כל יום. לשיטתו של המוסד לביטוח לאומי, אופן עבודתה של העובדת אינו מעיד כי נדבקה במקום העבודה - הייתה מחיצה בין העובדת והלקוחות וכלל המפגשים עם הלקוחות היו קצרים ונמשכו כ- 15 דקות. בית הדין דחה את התביעה ופסק כי במקרה שלפנינו, לא הוכחה זיקה מספקת העולה על שיעור ההסתברות הנדרש מעל 50% (מאזן הסתברויות), לאור העובדה, כי לא הוכחה חשיפה לחולה מאומת ספציפי, לא נשללה אפשרות להדבקות במקום אחר מחוץ למקום העבודה ברמה הנדרשת והפערים בגרסתה של העובדת, וזאת בשים לב לנטל המוגבר אשר מוטל על העובדת בהתאם להלכה הפסוקה. העובדת לא עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה להוכחת הקשר בין הידבקותה בנגיף הקורונה לבין עיסוקה במקום עבודתה בתקופת העבודה הרלוונטית או תוך כדי ביצוע עבודתה ולכן תביעתה נדחתה (ב"ל 41950-06-21, נטליה מיאצין נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.12.2022).