חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע, כי ביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות. לפיכך, כל שעת עבודה מעבר לשבע שעות תיחשב שעה נוספת. עם זאת יש לבחון האם חל על המעסיק הסדר אחר (הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם אישי או נוהג) המגדיר את אורכו של יום העבודה בערב החג.

נושא הזכאות לתשלום עבור ימי חג, לכלל העובדים במשק, הוסדר בצו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 43 שעות שבועיות, אשר פורסם בחודש 7/2000. הצו מהווה "ברירת מחדל" ביחס לכל העובדים והמעבידים אשר לא חל עליהם הסדר מיטיב אחר.

חוק חופשה שנתית מתייחס לימי חופשה מלאים. לפיכך כאשר עובד נעדר יום שלם מן העבודה, אין משמעות לשאלה כמה שעות עבודה היה אמור לעבוד באותו יום, ורואים יום היעדרות זה כיום חופשה מלא. עם זאת במקום עבודה שבו חל הסדר המאפשר קיזוז של פחות מיום מלא מימי החופשה הצבורים לעובד, יגבר ההסדר המיטיב ויחייב את המעסיק לפעול על פיו.

משילוב הוראות פקודת סדרי השלטון והמשפט וחוק שעות עבודה ומנוחה עולה כי יש לשלם לעובדים בעבור עבודתם בחג, לפחות 150% משכרם. במידה וחל במקום העבודה הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה אישי, המעניקים גמול גבוה יותר מהמחויב על פי חוק, יחויב המעביד בשיעור הגמול האמור. יצוין כי על פי הפסיקה העסקת עובד בחג מתוך כורח תזכה אותו בגמול של 250%.

בחוקי העבודה אין כל התייחסות לשעות העבודה בימי חול המועד. לפיכך, רואים בימי חול המועד ימי עבודה רגילים לעניין שעות העבודה המותרות בהן, למעט אותם מקומות בהם חל הסכם ליום עבודה מקוצר.

בחוקי העבודה אין הגדרה של יום עבודה מקוצר בחול המועד, אולם במקומות עבודה מסוימים בהם חל הסכם קיבוצי/צו הרחבה, חוזה אישי או נוהג, מונהג יום עבודה מקוצר בחול המועד. עם זאת יצוין, כי אף שהחוק מאפשר למעסיקים לקזז יום שלם מצבירת החופשה לעובד, הרי שבמקום עבודה שבו חל הסכם קיבוצי/צו הרחבה/הסכם אישי או נוהג, המאפשר קיזוז של פחות מיום מלא מימי החופשה הצבורים לעובד, יגבר ההסדר המיטיב.

לעיתים בפרק הזמן שבין חג למנוחה שבועית נותר יום עבודה בודד. במקומות עבודה רבים נהוג שלא לעבוד ביום זה מכוח הסדרים שונים. ברם, בחוקי העבודה לא קיימת כל התייחסות לאופן התשלום בגין אותו "יום גשר" וענין התשלום תלוי בבסיס הנורמטיבי שמכוחו נקבע יום זה כ-"יום גשר" .

מחולל זה מפרט את תנאי הזכאות לתשלום דמי חגים לעובדים.