בחוקי העבודה אין התייחסות למקרים של הפסקות בעבודה או של היעדרות מעבודה, כתוצאה ממזג האוויר, כגון: שלג, או כתוצאה ממצבים אחרים שמוגדרים כ"כוח עליון". הדין הוא, כי עובד שנעדר מעבודתו אינו זכאי לשכר עבודה, אלא אם כן היעדרות זו והתשלום בעדה מוסדרים בחוק (כגון: מחלה, חופשה וכו'), בהסכמים קיבוציים, בצווי הרחבה או בחוזה אישי.

בעקבות מגיפת הקורונה שפקדה את מדינת ישראל ואת העולם כולו, ובעקבות פסיקת בג"צ בעניין 1633/20, סל שירותי סיעוד נ' מדינת ישראל, מיום 27.7.20, שבו נקבע כי בידוד שהעובד חייב בו מכח צו בריאות העם אינו מחלה כהגדרתה בחוק דמי מחלה, נחקק חוק תכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התשפ"א- 2020. מטרת החוק הנה לתת פתרון כלכלי לחובה שחלה על עובדים להיכנס לבידוד או לשמור על ילדם שאינם מסוגלים לשהות בבידוד בכוחות עצמם וזקוקים לטיפול והשגחה, כאשר מתקיימים בהם התנאים היוצרים סיכון אפידמיולוגי להדבקה בנגיף הקורונה וכדי לקטוע את שרשרת ההדבקה ולמנוע את המשך הפצת הנגיף. כאמור, החוק מסדיר את סוגיית התשלום לעובדים שנאלצו להיעדר מעבודתם עקב בידוד וכן מסדיר את היקף השיפוי למעסיק בגין תשלום זה. החוק יחול עד ליום 31.10.2021.

חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976 הוא החוק העיקרי שמסדיר את זכויות העובדים בעת היעדרותם מהעבודה בשל מחלה. בחוק נקבע כי כאשר עובד נעדר מעבודתו בשל אי-כושר לבצע את העבודה עקב מצב בריאות לקוי - הנקבע על פי ממצאים רפואיים - יהיה זכאי לתשלום ממעסיקו בשל ימי היעדרות אלה. מטרת החוק הנה לאפשר קיום לעובד ולבני משפחתו בזמן מחלת העובד.